מאגר ביומטרי בישראל – נקודות למחשבה

מה אתם יודעים על חוק המאגר הביומטרי בישראל? מה דעתכם על החוק ואילו שאלות מהותיות הוא מעלה? על כל אלה ועוד במאמר הבא…

בראיון מיוחד לחדשות ערוץ 2 סיפר סאשה שוורץ כי תעודת הזהות שלו נגנבה. באמצעות זייפנים מקצועיים הדביק הגנב את תמונתו על תעודת הזהות המקורית של מר שוורץ ויצא למסע של פתיחת חשבונות בבנקים השונים ברחבי הארץ לצורך קבלת פנקסי שיקים וכרטיס אשראי.

משימתו הוכתרה בהצלחה ולא נתקלה ביחס חשדני של פקידי הבנק, ששמחו מטבע ברייתם העסקית, לצרף אליהם עוד לקוח חדש. כשהוא מצויד בפנקסי שיקים על שם סאשה שוורץ, יצא הגנב להמשך מסעו בקניונים, בחברות להשכרת רכב, בסוכנויות נסיעות לחו”ל בהם רכש מוצרים ושירותים ושילם בשיקים.

נותני השירותים ביקשו מהגנב להציג תעודה מזהה לפני שהסכימו לספק המוצר כנגד השיקים. התעודה הוצגה ונתוני הזיהוי הושוו לאלו שעל גבי השיקים והעסקה אושרה. כעבור מספר ימים התברר לסוחרים ולנותני השירותים כי השיקים לא כובדו.

כנהוג במקרים אלו, הוחל בהליכי הוצאה לפועל ועיקולי משכורת לצורך השבת החובות. ההליכים והעיקולים הופעלו כנגד סאשה שוורץ האמיתי ולא כנגד הגנב. בשלב זה צריך מר שוורץ להוכיח שזהותו נגנבה וידו לא היתה במעל.

את מקבל השיקים החוזרים לא מעניין הטיעון של סאשה. הוא רוצה את כספו שנגזל ממנו. סאשה לא לבד. גניבת זהות הפכה זה מכבר למכת מדינה.

לפני נתונים שנמסרו במהלך דיונים בכנסת לעניין תופעה זו עולה כי כיום מסתובבות בישראל 350,000 תעודות זהות מזויפות.

השימוש בתעודה מזויפת מגוון ואינו מתמצה רק בגניבת כספים ופתיחת חשבונות בנק אלא גם למטרות בריחה מהארץ בזהות גנובה מפני אימת הדין, איחוד משפחות ממדינות ערב, הגירה בלתי חוקית, תכנון וביצוע פעולות טרור, הצבעה בבחירות לכנסת ולרשויות בשמם של נפטרים, פגיעה מכוונת בביטחון המדינה ועוד.

מנתוני משרד הפנים עולה עוד כי בשנת 2007 דווח למשרד הפנים על אבדן, גניבה והשחתה של 155,572 תעודות זהות. בשנת 2006 דווח על 150,556 ובשנת 2005 על 152,417 מקרים כאמור.

עוד הוברר מנתוני המשרד כי במהלך השנים 2003 ועד 2007 התבקש המשרד על ידי 58,169 תושבים להנפיק תעודות זהות חדשות בגין אובדן או גניבה שאירעו לתושבים פעמיים במהלך שנים אלה. לפי נתוני משטרת ישראל, 52% מבין מחליפי תעודות זהות בשנים 1995-2006 הינם בעלי עבר פלילי, כאשר מעל ל 10% מתוכם, יש עבר פלילי בגין זיוף מסמכים והפצתם.

כאשר אלו הם פני הדברים נדרשת התערבות של המחוקק כדי להתמודד עם התופעה. באיחור מיותר ולא מוצדק של שנים יזם שר הפנים לשעבר, מאיר שטרית את הצעת החוק הממשלתית: “הצעת חוק הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים במסכי זיהוי ובמאגר מידע, התשס”ט – 2008″. מתוך כוונה ומטרה כפי שנוסחה בהצעה: ” קביעת הסדרים אשר יאפשרו זיהוי ואימות של תושבי ישראל  באמצעות הכללת אמצעי זיהוי ביומטריים ונתוני זיהוי ביומטריים בתעודת הזהות ובמסמך נסיעה באופן שימנע זיוף ושימוש בזהות אחרת…..”

התגובות להצעת חוק המאגר הביומטרי

כצפוי, הצעת החוק עוררה דיון ציבורי סוער. המצדדים נסמכו בטיעוניהם על דברי ההסבר בהצעת החוק ואילו המתנגדים העלו על נס את סוגיית ההגנה על הפרטיות וזכויות יסוד חוקתיות העלולות להיפגע מדריסת רגלו של האח הגדול. אפילו ג’ורג’ אורוול הוקם לתחייה באמצעות ספרו 1984 וזאת כדי להמחיש את הצפוי מהפעלתו של החוק המוצע.

אין בכוונתנו להפחית מערכם הסגולי של טענות המתנגדים ולהטיל ספק בטוהר הכוונות והמוטיבציות שלהם. עם זאת מתקבל הרושם על ידי רבים, כי ההתנגדות המהותית נובעת מעצם העובדה, שהממסד מכתיב מהלך מתוך כוונה להגן על האזרחים מפני שימוש לרעה במסמכי זיהוי מזויפים ולכן יש להתנגד לו בשם הגנת הפרטיות וזכות הבחירה של האזרח לעשות עם המידע הפרטי שלו כפי רצונו החופשי, ולא לפי תקנות והנחתות של השלטון.

קיראו בהרחבה על: הזכות לצנעת הפרט – להיות אדם פרטי!

אם לא כך הם פני הדברים, הכיצד אפשר להסביר את ההפקרות וחוסר האחריות של רבים מאיתנו, שלא טורחים להגן על פרטיותם ומוסרים מידע אישי ורגיש ברשתות חברתיות, במסירת פרטי כרטיס אשראי לביצוע עסקאות מכר באמצעות הטלפון, ברכישת מוצרים באתרי אינטרנט זניחים ולא מאובטחים, בשיתוף פעולה עם מתחזים לסוכני מכירות, לנציגי הביטוח הלאומי, למפעל הפיס, נציגי מועדוני הלקוחות, ועוד רבים אחרים שיודעים שניתן לאכן את מקום שהותם הפיזי לפי מכשיר הטלפון שלהם ובכל זאת, לא מוותרים על המכשיר ולא זועקים חמס על הפגיעה כביכול בפרטיותם.

התשובה לטעמנו טמונה בטיעון האולטימטיבי: “זו הבחירה האישית שלנו. כך אנו רוצים. העיקר שהמדינה לא תתערב. לא תצלם ולא תשמור נתונים עלינו”. ואנו שואלים בתגובה: “מה נעשה עם כל מאגרי המידע של רשות המיסים, משטרת ישראל, רשויות הביטחון, מועדוני לקוחות, משרד הבריאות וכדומה. האם אפשר בלעדיהם, האם גם אותם נבקש לבטל בשם ההגנה על הפרטיות, העיקר שהמדינה לא תחזיק מידע אודות תושביה”.

אכן, סוגיה מהותית שמעוררת מעצם טבעה מחלוקת חריפה שהצדדים מתקשים לגשר על הפערים הקיימים בה. הדיסוננס הבלתי נמנע שבין השמירה וההגנה על האזרח לבין הפגיעה האפשרית בפרטיותו ובזכויותיו בא לביטוי עוצמתי גם בהקשר הנדון ולכן, כמו תמיד, מתגבשת פשרה בין המתנגדים לתומכים, עליה נרחיב בהמשך.

על מה מדובר ואיך יעבוד המאגר הביומטרי?

ביומטריה הוא תחום מדעי העוסק בזיהוי אוטומטי של בני אדם. הזיהוי מבוסס על אבחון ובדיקה של מאפיינים התנהגותיים ופיזיולוגיים. בהצעת החוק הרלבנטית, המונח “ביומטרי” מקבל משמעות יותר מצומצמת ומוגדר,  כמאפיין אנושי פיזיולוגי ייחודי של אדם, הניתן למדידה ממוחשבת.

מדברי ההסבר להצעת החוק אנו למדים כי הנתונים הביומטריים מתקבלים מתוך התמונות של תווי הפנים ושל טביעות האצבע, על ידי הפעלת אלגוריתם ממוחשב אשר מאתר ומפיק מהן “מאפיינים” שונים (features). לדוגמא – מתוך תמונת תווי הפנים יופקו נתונים ממוחשבים על העיניים, האף, הפה, לרבות “קואורדינאטות” של מאפיינים אלו ביחס לתמונה.

מתוך תמונת טביעת האצבע ייגזרו נתונים ממוחשבים שיתארו את הנקודות והקווים המופיעים בה. אוסף המאפיינים הללו הינו התבנית הביומטרית (template) של האדם שממנו נלקחו האמצעים הביומטריים.

ההצעה לעשות שימוש במאפיינים ביומטריים לצורך אימות או זיהוי בני אדם נשענת על ההנחה המדעית, שמידע ביומטרי, הינו מידע שאדם “נושא” עימו באופן תמידי ואינו משתנה באופן קיצוני לאורך זמן.

לפי הצעת החוק, כאשר אזרח ישראלי יתייצב מול עובד משרד הפנים לצורך הנפקת מסמך זיהוי, המכונה בהצעה “שלב ההרכשה”, יצולמו תווי פניו וייסרקו טביעות אצבעותיו באמצעות מכשור מתאים. התמונות שמתקבלות יוגדרו כדגימות ביומטריות והן יועברו לרשות מיוחדת שתוקם לצורך ניהול המאגר הביומטרי לצורך אחסון הדגימות.

עוד עולה מנוסח הצעת החוק, כי מהדגימות שבמאגר, יופקו תמונות נוספות, לצרכים הבאים: קובץ של תמונה להכללה על גבי השבב שבמסמכי זיהוי בגודל ובאיכות הנדרשים לשם אימות זהות בעת ההשוואה הביומטרית מול מסמך הזיהוי; תמונה להדפסה על מסמכי זיהוי ועל רישיונות כלי ירייה בהתאם למאפייני ההדפסה הנדרשים, ותמונה להצגה על צג מחשב של עובדי משרד הפנים לצורך הצגה חזותית.

לפי העולה בהצעת החוק, יקבעו הסדרים חדשים ונוספים בחוק מרשם האוכלוסין בכל הנוגע להנפקת תעודת זהות המבוססת על טכנולוגיה של “כרטיס חכם”. לפי ההצעה, בשבב האלקטרוני שיכיל את הנתונים הביומטריים של מחזיק התעודה, יוסיפו תעודות דיגיטליות לאימות וחתימה אלקטרונית. תעודה זו תהווה למעשה “זהות אלקטרונית” של בעל התעודה וכך תאפשר לו לבצע פעולות ותשלומים מול משרדי ממשלה באמצעים אלקטרוניים, שכיום מחייבים חתימה ידנית.

במקרה ותושב יגיע למשרד הפנים לחידוש תעודת זהות ו/או דרכון בגין אובדן, או גניבה, ידרש הפקיד לאמת את זהותו כדי למנוע ניצול לרעה על ידי אחר. במצב הזה, ידגום הפקיד את תווי פניו ושתי אצבעותיו של המבקש, ישלח אותה למנהל המאגר הביומטרי לצורך השוואה עם הדגימה שנלקחה מהמבקש בשלב ההרכשה, דהיינו, כאשר נופקה לו תעודה בפעם הראשונה. תוצאה חיובית של ההשוואה תאשר לפקיד כי אכן מדובר באותו אדם ותוצאה שלילית תבהיר כי אין המדובר באותו אדם.

במקרים אחרים בהם נדרש זיהוי של חשוד בביצוע פשע או זיהוי של משתתפים בהפגנות אלימות שפגעו בסדר הציבורי ו/או באיתור חללים עקב פיגוע טרור ואסונות טבע, הצעת החוק מגדירה במפורש מי רשאי לדגום את החשוד או החלל ובאלו אמצעים טכנולוגיים.

לאחר לקיחת הדגימה היא תישלח למאגר הביומטרי שיבצע סריקה השוואתית לאיתור התאמה. במקרה של זיהוי תתקבל רשימת מועמדים עם מספרי זיהוי של אנשים שונים אשר תבנית הזיהוי שלהם השיגה את תוצאת הזיהוי הגבוהה ביותר לעומת הדגימה הנבדקת. יתכנו מצבים של רשימת זיהוי ריקה דהיינו, שלא זוהה אף תושב שנמצא במאגר למול הדגימה הנבדקת.

כדי לשפר את רמת הדיוק של תוצאות הבדיקה ההשוואתית אל מול הדגימות האגורות במאגר הביומטרי תתבצע תחילה בדיקה השוואתית אל מול טביעות האצבע ולאחר מכן ובהתאם לאיכות התוצאות תתבצע סריקה נוספת אל מול תבניות של תווי פנים.

בעת הצורך ובהתאם לנסיבות המיוחדות בהן לא תידרש השוואה אל מול נתוני המאגר הביומטרי מוצע במסגרת הצעת החוק ובדברי ההסבר לה כי עובד משרד הפנים שהוסמך לכך על ידי השר, שוטר, סוהר, עובד רשות הביטחון שראש רשות הביטחון הסמיכו לכך, חייל שהוסמך לכך לפי פקודות הצבא, וכן ממונה בטחון או מאבטח של הגופים המנויים  בתוספת הראשונה לחוק הסדרת הביטחון בגופים ציבוריים (משרד הביטחון ומפעיל מערכת הביטחון) שהוסמכו לכך בידי שר הביטחון, יהיו רשאים, במסגרת מילוי תפקידם על פי דין, ליטול אמצעים ביומטריים מאדם הנושא עימו מסמך זיהוי כדי שניתן יהיה לבצע השוואה ביניהם ובין הנתונים הביומטריים שיופקו מהם, למידע הביומטרי הכלול במסמך הזיהוי שנושא עימו אותו אדם.

השוואה זאת תעשה במתכונת של בדיקת “אדם מול מסמך זיהוי” ולא מול המאגר הביומטרי. ההשוואה תיעשה על ידי מכשיר קריאה (reader) שיהיה מקושר לעמדת מחשב, או על ידי מכשיר קריאה שיהיה משולב במכשיר נייד (לדוגמא – “מסופון” או אמצעי מחשוב נייד אחר שיהיה בידי שוטרי משטרת ישראל, או מכשיר קריאה שיותקן בניידת משטרה).

ההשוואה תיעשה באופן מקומי ולא מול המאגר הביומטרי. תוצאת ההשוואה תתקבל בתוך פרק זמן קצר, עד שניות בודדות, על גבי צג מכשיר הבדיקה או עמדת המחשב. האמצעים והנתונים הביומטריים שיינטלו מהאדם הנבדק, יימחקו לאחר סיום ההשוואה וקבלת תוצאת הזיהוי.

לפי העולה מדברי ההסבר לחוק, רמת הדיוק הצפויה, ברמת “שיעור קבלה מוטעה” של 0.01% (1 ל- 10,000), הינה של 94% עד 98%, תוך שימוש בהשוואת טביעות אצבע או תווי פנים, וזאת כתלות בין השאר באיכות המידע ובתנאי הסביבה של הבדיקה.

בעד הקמת מאגר ביומטרי

לגישתה של המדינה, כעולה מהצעת החוק, היתרונות בהקמת המאגר גוברים על חסרונותיו. טיעוני המתנגדים מתמקדים בעיקר בעצם הקמת המאגר ולא בניפוק תעודות חכמות עם שבב אלקטרוני שיכיל את הדגימות הביומטריות.

לטענת המדינה הקמת המאגר נועדה לשרת מספר מטרות:

• עריכה השוואתית ביומטרית לצורך מניעת הנפקת תיעוד כפול לאותו אדם

• אימות זהות של מבקש לחדש תיעוד בחלוף מספר שנים ומניעת אפשרות לניפוק תיעוד מזויף, כפול וגניבת זהות של אחר

• זיהוי של אדם שאין בידו מסמך מזהה או שהתעורר ספק באשר לנכונות זהותו לעומת המסמך שיציג בפני גורם מורשה ומוסמך

• סיוע בחקירה, גילוי או מניעה של עבירות חמורות, סיכול פיגועים ופגיעה בחיי אדם באופן כללי

• המאגר הביומטרי מעורר חששות כבדים אצל המתנגדים להקמתו. חיזוק לחשש הקיים בא לעולם עם התקפות של האקר סעודי על אתרי אינטרנט וחשיפת פרטי כרטיסי אשראי של מי שרכש מוצרים באמצעות אותם אתרים שהותקפו

גון קמני, ראש הרשות לניהול המאגר הביומטרי, הודה בראיון מיוחד ל”כלכליסט” כי אין מצב של הבטחה הרמטית לשום מאגר מידע, בדיוק כפי שדלף מרשם האוכלוסין לרשת האינטרנט. עם זאת הוסיף לטעון כי המאגר המדובר, ינותק מרשת האינטרנט, לא יחובר לרשתות משרד הפנים ולמרשם האוכלוסין לא בקו פיזי ולא אלחוטי.

לטובת המאגר יוקם מרכז מידע נפרד והנתונים יוזנו אליו ידנית. כך, מאמין המנהל, המאגר לא יהיה חשוף להתקפות האקרים וגורמים עוינים אחרים. מאידך, מודע מנהל המאגר לסכנה האמיתית הרובצת לפתחו מקרב העובדים בתוך הרשות שינהלו את המאגר.

לפי כל המחקרים החוליה החלשה בכל ארגון הם העובדים שלהם גישה ישירה לכל סוגי המידע המטופל על ידם. עדיין לא קם ארגון ביון או סוכנות ממשלתית אחרת שהצליחה למנוע לחלוטין חפרפרת שנשתלה בתוך הארגון על ידי גורמים אינטרסנטיים.

לעניין זה מסביר מנהל הרשות באותו ראיון עיתונאי ואפילו מודה, “אלה הסיכונים הכי נפוצים”. לגישתו, לעובד יש כבר הרשאת גישה, כל מה שחסר לו זו מוטיבציה. זה סיכון כבד ומרכזי והרשות נערכת להתמודד איתו באמצעות מספר מעגלי אבטחה. במעגל הראשון כל עובד יעבוד תחקיר בטחוני מקיף לקבלת סיווג סודי ביותר. כולם יהיו עובדים מדינה ולא עובדי מיקור חוץ.

במעגל השני, תבוצע אבטחה פיזית קפדנית ביותר, דלתות מיוחדות, גלאים, מצלמות ואזעקות. מעגל האבטחה השלישי לדבריו הינו טכנולוגי ויכלול מערכות פיירוולים, בקרות גישה ואלמנטים נוספים שישלימו את המערך הכולל.

בתוך המערכת הכוללת תשולב מערכת הצפנה מתוחכמת שתצפין את כל הנתונים במאגר. כל גישה של עובד למאגר לפי רמת הרשאות תבוקר ותתועד בזמן אמת ובמקרים החורגים מרמת ההרשאה תתקבל התרעה אצל מנהל המערכת שתינעל אוטומטית את הגישה הלא מורשית. עוד נוספו לטענתו מנגנוני בקרה כפולה המאפשרים רק לשני עובדים לעבוד יחד ובו זמנית מול המאגר ולטפל בנתוניו.

באשר לטכניקה של קבלת נתונים מהמאגר מסביר המנהל באותו ראיון, שלשוטר הסיור לא תהיה גישה ישירה למאגר. כדי לבדוק זהות של חשוד למשל, ידרש אותו שוטר להפנות בקשתו למוקד מיוחד שיוקם לצורך בדיקות מסוג זה באמצעות תקשורת מוצפנת ומאובטחת. המבקש ישלח נתונים ביומטריים ויקבל בתמורה מספר זהות של החשוד שהתבנית הביומטרית שלו אגורה באותה מאגר.

לפי הצעת החוק ניתן יהיה לקבל נתונים מהמאגר רק באמצעות צו של שופט בית משפט בדיוק כמו בבקשה לביצוע האזנת סתר.

בכל מקרה טוען מנהל המאגר כי לכל תבנית ביומטרית יהיה מספר מזהה ייחודי שאינו תעודת זהות. כדי לאתר את מספר הזהות תידרש כניסה למערכת נפרדת ומוצפנת באמצעות ידרש המפעיל לפענח את הצופן ולנפק את מספר הזהות התואם לתבנית. להערכתו, אם עובד מסוים יצליח להוציא מידע שאינו מוסמך לו, זה יהיה רשומות בודדות ומוצפנות, שאינן מקושרות לתעודת זהות אמיתית.

חבר הכנסת פרופ’ אריה אלדד

לצד התומכים מצטרף גם ח”כ אריה אלדד שעמדתו מוצאת את ביטוייה בדיוני הכנסת ובכלי התקשורת. עיקר נימוקיו נשענים על נימוקים ביטחוניים ופוליטיים. לטענתו, בתחומי מדינת ישראל יש כיום כ – 350,000 תעודות זהות מזויפות שמאפשרות לטעמו, לתושבי השטחים לקבל קצבאות ביטוח לאומי על סמך הצגת תעודת זהות כחולה לא להם וגם כאלו שהיו שייכות לכאלו שהלכו לעולמם.

עוד הוסיף לטעון כי 350,000 הם כוח אלקטוראלי שווה כ – 12 מנדטים בכנסת ובעניין הוא מפנה שאלה רטורית עם נימה צינית לאלו המתנגדים החרדים לצנעת הפרט של האזרח, האם הם מסכימים שעשרה אחוז מחברי הכנסת יבחרו על ידי מי שאינם זכאים לבחור וכל דרכם והתנהלותם מבוססת על רמייה והתחזות לאחר.

ח”כ אלדד מעלה טיעון נוסף הקשור להיבט הביטחוני ומסביר כי 40% מהפיגועים שאירעו בישראל היו במעורבות תושבי יהודה ושומרון ש”התאזרחו” בישראל באמצעות נישואין פיקטיביים, כשוהים בלתי חוקיים כשהם נעים בחופשיות בחסות התעודה הכחולה של אחרים.

בהיותו עובר במחסומים בעוטף ירושלים בדרכו לכנסת נוכח חבר הכנסת בהליך הזיהוי של שוטרי המחסום מה שמעורר בו גיחוך ויראה מפני האופציה להסתנן תחת זהות בדויה. על עצמו הוא מספר כי הוא נושא תעודה עם תמונה מגיל 20 שאפילו אמו לא הצליחה בחייה לזהות שזהו בנה ובהקשר זה הוא תוהה, איך יכול שוטר מג”ב לזהות מחבל על פי תמונה בתעודת הזהות הקיימת.

אלדד לא שוכח את האזרח הקטן שחשבון הבנק שלו התרוקן, לאחר שאחרים גנבו את זהותו וסיבכו אותו עם הוצאה לפועל, עיקולים, שוק אפור וגובים אלימים שלא עושים חשבון למצוקת האזרח שזהותו נגנבה.

נגד הקמת מאגר ביומטרי

לשכת עורכי הדין ועורך דין דן חי יושב ראש הוועדה להגנת הפרטיות בלשכת עורכי הדין הגיב בשמה לרעיון ההקמה של המאגר וטען כי מאגר מהסוג המוצע לא קיים בשום מדינה דמוקרטית. במכתב שנשלח לשר המשפטים ופורסם בתקשורת נטען כי “הקמת מאגר ביומטרי לכלל האזרחים תפגע בזכות יסוד חוקתית לפרטיות. הפגיעה תהיה כפולה: המאגר מצוי בסכנת פריצה על ידי גורמים עוינים וגם יועמד לרשות המשטרה וכוחות הביטחון ויהווה פוטנציאל למטרד לאזרחים, שיהפכו לפושעים פוטנציאליים בעל כורחם”.

פרופ’ מיכאל בירנהק מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בתל אביב. לטענתו כפי שהובעה בראיון עיתונאי, אין כדוגמת המאגר הביומטרי המתוכנן באף מדינה מערבית ודמוקרטית.  גם במדינות כמו גרמניה, בהן יש שימוש במסמכי זיהוי ביומטריים, לא קיים מאגר כולל של כל התושבים, הוא מסביר, ולעומת זאת, מאגרים דומים ניתן למצוא במדינות דוגמת כוויית, תימן, פקיסטן ואינדונזיה.

בירנהק מבקש להבין את פשר החיפזון שאחז במדינה. להצעת החוק לטענתו, יש השלכות קשות על זכות היסוד לפרטיות, היא מורכבת מבחינה טכנולוגית ומינהלית, היא מעוררת שאלות משפטיות-חוקתיות מורכבות, ויש לה השלכות כלכליות, מדיניות וביטחוניות. לציבור יש מה לומר בנושא הזה, ולא היה מקום ל”מחטף ציבורי”, אבל ערב בחירות, אולי זו ציפייה תמימה מדי מחברי הכנסת.

מכתב הפרופסורים והמדענים המובילים

פרופסורים ומדענים מהשורה הראשונה הטריחו עצמם במכתב לחברי הכנסת שהתפרסם בכלי התקשורת באמצעותו ביקשו להתריע על הסיכונים הכרוכים באישור הצעת החוק להקמת מאגר מידע של אמצעי זיהוי ביומטריים.  לפי העולה מהמכתב שנשלח סבורים הכותבים שחיוב האזרח למסור נתונים ביומטריים, פוגע חמורות בזכויות הבסיסיות של אזרחיה.

הזכות לפרטיות הינה זכות טבעית של כל אדם ואזרח, והיא עומדת בבסיס התפיסה הליברל-דמוקרטית. אין לה למדינה זכות לפגוע או להשתמש במידע זה. להבדיל ממספר תעודת זהות שמוענק לכל אזרח, אין המדינה מעניקה טביעות פנים ואצבע לתושביה, ועל כן אינה רשאית לדרוש נתונים ביומטריים אלו מהם ולאגרם.   עוד נטען באותו מכתב כי הימצאותם של נתונים ביומטריים בידי המדינה יכולה ותהווה כלי בידי כוחות הביטחון ואכיפת החוק לרדיפת אזרחים ולפיקוח יתר.

המטרה המקורית של החוק – מניעת זיוף תעודות זהות, אכן ראויה וחשובה לשיטת המדענים והפרופסורים. אולם ניתן להשיג מטרה זו ללא הקמת מאגר, אלא באמצעים טכנולוגים זמינים יותר, בטוחים יותר, ופולשניים פחות, אשר אינם מחייבים כרסום כה חמור בעקרונות ליברליים ודמוקרטיים. למאגר המוצע אין אח ורע במדינות העולם המערבי.

באף מדינה מערבית כלל לא קיים תהליך בו מחוייבים כלל האזרחים לספק נתוניהם הביומטריים לשימושים רחבים וכוללניים שאין להם שליטה או מידע לגביהם. את פנייתם מסיימים הכותבים בקריאה לחברי הכנסת להתנגד לחוק המוצע ולעצור את המהלך אשר יהווה עבור כולנו בכייה לדורות.

האגודה לזכויות האזרח

נציגי האגודה הגישו עתירה לבית המשפט העליון כנגד ההצעה להקמת מאגר ביומטרי. העותרים מדגישים כי אינם מתנגדים לתעודות זהות ביומטריות כי אם אך ורק למאגר. לשיטתם, ‘מאגר המרכז מידע ביומטרי של כל תושבי המדינה הוא משאב מידע רגיש ואדיר ומדובר במנגנון מעקב ושליטה חסר תקדים. הוא מסב פגיעה קשה ובלתי נחוצה לכבוד האדם, לחירותו ולזכותו לפרטיות. הוא חותר תחת אושיות הדמוקרטיה, ובנוסף הוא מהווה סכנה לשלום הציבור ולביטחונו.

המכון הישראלי לדמוקרטיה

בפורום השולחן העגול שהתכנס במכון לדמוקרטיה ביום 20 בינואר 2010 השתתפו נציגים ממגזרים שונים כולל מטעם המדינה ובראשם השר מיכאל איתן. מסיכום עיקרי הדיון כפי שהתפרסמו באתר המכון עולה כי עוה”ד מייק בלס, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, עיגן את תמיכתו בחוק בטענה כי הפגיעה בפרטיותם של האזרחים קטנה מהתועלת שהוא יביא למאבק בפשיעה.

לדבריו, תעודות הזהות שמשרד הפנים מנפיק כיום קלות לזיוף, ותעודות זהות “חכמות” מהסוג המפורט בחוק ימנעו זיופים כמעט כליל. לדבריו, הקמת מאגר נתונים ביומטריים על אזרחי המדינה אמנם תעלה כסף רב, אך בטווח הארוך ייעל המאגר את עבודות המשרדים ויחסוך משאבי ציבור רבים.

עורך דין אבנר פינצ’וק מהאגודה לזכויות האזרח טען כי, חלק ניכר מהדיון על המאגר הביומטרי נסוב על האפשרות שפרטים מתוכו ידלפו ויפגעו קשות בשמירה על הפרטיות של האזרחים שפרטיהם נחשפו ולכן הוא מביע דאגתו בשאלה המתבקשת לטעמו: “מי ישמור על השומרים”.

עורכת דין נעמה פלאי מהלשכה המשפטית של משרד הפנים הדפה את החששות של המתנגדים לפיהן מאגר הנתונים הביומטריים יציב בפני גורמי האכיפה “מדרון חלקלק” שיגרום לאנשיהם לנצל את החוק למטרות שלא להן נועד.

היא ציינה כי החוק מחייב דיווח מסודר וקפדני על אירועים ושימושים חריגים בנתוני המאגר. ניצב משנה איילת אלישר, המשנה ליועץ המשפטי של המשטרה, יצאה להגנתו של החוק והסבירה כי מאגר הנתונים הביומטריים אמנם עלול להביא לידי פגיעה בפרטיות, אך יסייע לשמור על זכותם של אזרחי המדינה לביטחון.

דורון אופק, חבר הפורום הישראלי לאבטחת מידע, טען כי בעצם השימוש במאגר הביומטרי “מדינת ישראל מנסה לנכס כלי שיכול לזעזע את יסודות הדמוקרטיה”. לדברי אופק, המדינה כבר התרשלה בשמירה על נתוני מרשם האוכלוסין, ואלה דלפו לגורמים רבים ובסופו של דבר מצאו את דרכם לאינטרנט, שם הם נגישים לכל גולש.

מיכאל איתן השר המופקד על שיפור השירות הממשלתי לציבור, אשר נודע כאחד ממתנגדיו הבולטים של החוק בכנסת, טען כי ניתן היה להכניס לשימוש תעודות זיהוי “חכמות” גם ללא הקמת מאגר של נתונים ביומטריים.

שי קסירר, ממקימי אתר No2bio.org, שהשתתף במאבק הציבורי נגד המאגר, טען כי רשויות המדינה בישראל אינן בשלות לעשות שימוש במאגר שכזה בלי לנצל זאת לרעה. לדבריו, מדובר במערכת ענקית שנכנסת לתוך קונסטלציה של דמוקרטיה שברירית ושמירה שברירית על שלטון החוק; “כשיש חוק שאומר שמותר לעקוב אחרי בן אדם דרך הטלפון הסלולרי שלו, כשמשכנעים אנשים לעבור מכרטיסיות נסיעה בתחבורה ציבורית לכרטיס מגנטי שיזכור לאן הם נסעו, בלי חוקה שתגן עלינו, אנחנו למעשה מקימים בפועל את האפשרות לעקוב אחרי הציבור”

פרופ’ מרדכי קרמניצר, סגן נשיא לחקר הדמוקרטיה במכון הישראלי לדמוקרטיה, אמר כי ההתפתחות הטכנולוגית פוגעת מעצם טבעה בזכות לפרטיות, ועל כן מעצימה את הצורך להגן עליה; כמו כן, הזכות לפרטיות היא זכות מאוד לא מוגדרת, ולכן יש סכנה שהפרטיות תאבד וזו סכנה אמתית של ממש.

בסיכום הדיון קראו המשתתפים לממשלה להקים צוות בדיקה ציבורי שיפעל לצד הפיילוט ויגיש את המלצותיו בסוף תקופת הניסיון. צוות כזה חייב לכלול נציגים של האגודה לזכויות האזרח ואישי ציבור מוכרים שאין להם אינטרס כלכלי או פוליטי ביישום החוק.

פשרה ופיילוט לאור ההתנגדויות

כהסדר פשרה בין המתנגדים לתומכים הוחלט בשלב זה על הרצת פיילוט שימשך עד נובמבר 2013.  לפי המוצע, תוצאות הניסוי של הפיילוט אמורות לקבוע אם יוקם מאגר ביומטרי, או שהתמונות וטביעות האצבע יישמרו רק על התעודות שיוחלקו לאזרחים.

לפי הצעת החוק המתוקנת נקבע כי תפקיד הפיילוט יאפשר “בחינה מהימנה וקונקרטית בתנאים הקיימים במדינת ישראל של אופן יישום החוק על כל מרכיביו,” ויבחן את “נחיצות קיומו של מאגר ביומטרי ומטרותיו, את המידע שיש לשמור במאגר ואת אופן השימוש בו.

המצב בעולם

המדינה טוענת בדברי ההסבר לחוק כי במרבית מדינות המערב (כולל בארה”ב ובמדינות האיחוד האירופי), לא נהוג לשמור מאגרי מידע ביומטריים לאומיים מרכזיים ומלאים של טביעות אצבע, לגבי כלל אזרחי המדינה (אך הדבר כן נהוג למשל לגבי אזרחים זרים המבקשים להיכנס לאותן מדינות).

מאגרים של תמונות תווי פנים המשמשים גם ליישומים ביומטריים, קיימים במספר מדינות בארה”ב (למשל, באילינוי, בטקסס ועוד) בהקשר של בעלי רישיונות נהיגה, לצורך מניעת הנפקת תיעוד כפול. המתנגדים לעומת זאת טוענים על סמך בדיקות שערכו כי להבדיל מישראל, מדינות רבות בעולם נסוגות מהרעיון של הקמת מאגר ביומטרי. כך, החליטו לאחרונה הממשלה ההולנדית וגם הבריטית לחסל את המאגר הביומטרי ולמחוק את הנתונים הביומטריים מחשש לנזק בלתי הפיך. גם ממשלת גרמניה, המנפיקה דרכונים ביומטריים, דואגת שלא לרכז את הנתונים במאגר מרכזי מחשש לריכוז סמכויות וכוח.

במסגרת יום עיון שנערך במרכז הבינתחומי בהרצליה בתאריך 12 באוגוסט 2009 בהשתתפות שרים, חברי כנסת ואנשי אקדמיה ובראשם, ד”ר קרין ברזילי נהון שהציגה את נתוני בדיקותיה באשר לנעשה בעולם בסיוע Identity Project ב- London School of Economics, נמסר כי כיום אין אף מדינה מערבית ודמוקרטית שבה יש מאגר מידע ביומטרי ללא הסכמה של כלל אזרחי המדינה או תושביה.

לטענתה, רק בהונג קונג יש תוכנית ביומטרית לתעודת זהות לכלל האוכלוסיה. עם זאת אין במדינה זו מאגר ממשלתי ביומטרי קבוע אלא מאגר זמני שנועד להפקת התעודה. לפי הנהוג לאחר הנפקת התעודה הנתונים נמחקים.

במדינות, צרפת, אנגליה ויפן המאגר הביומטרי הוא רשות ולא חובה.

בצרפת מנפיקים תעודת זהות אלקטרונית רק למי שמבקש. בעקבות ביקורת ציבורית אודות גישה חופשית ונרחבת לגורמי אכיפה למאגר, שונה החוק ובוטלה הגישה והיא אפשרית רק באמצעות צו שופט. באנגליה, כך עולה מהבדיקה הנ”ל, הוחל בביצוע תוכנית לניפוק תעודת זהות לאומית. לפי החוק הקיים באנגליה עד 2009 נתוני תושב הזר יכנסו למאגר.

לאחר שיקבל מעמד של אזרח תקום לו הזכות לדרוש מחיקת נתוניו מתוך המאגר. החל משנת 2011-12 תישמר הזכות לאזרחי המדינה להחליט אם למסור את נתוניהם למאגר מתוך בחירה חופשית או לא. ביפן מערכת ה- Juki Net לא אוגרת נתונים ביומטרים או נתונים היסטורים במאגר, והשיתוף במערכת מלכתחילה נתון לשיקולן של המועצות המקומיות.

מאגר ביומטרי בישראל – כמה מילים לסיכום…

יו”ר ועדת המדע והטכנולוגיה הודיע למשתתפים ולאחרים בדיונים על הצעת החוק בזו הלשון: “אני אומר לכם, אל תעשו דמון כי זה לא דמון [שד]. אנחנו לא ממציאים את הגלגל מחדש. אנחנו לא מדינה שונה מיתר המדינות בעולם.”

ימים יגידו. נמתין ונראה לאן יוביל אותנו יישומו של החוק המעורר מחלוקת.

המאמר נכתב על ידי אורי שטרית.