קניית רכב יד 2 – מה כולם לא רוצים שתדעו?

נוהל חדש במשרד התחבורה קובע כי ברישיון הרכב יופיעו פרטים לגבי עברו התעבורתי של כל אחד מהרכבים שעולים על כבישי ישראל. מדוע חברות הביטוח וסוחרי הרכב כל כך מתנגדים לחוק, שנועד להגן על אזרחי ישראל?

אם החלטת שהגיע הזמן לרכוש רכב פרטי עומדות בפנייך מספר אפשרויות רכישה בהתאם לתקציב העומד לרשותך: לרכוש רכב חדש ישירות מהיבואן, רכב משומש מאדם פרטי, מסוחר מכוניות, מחברת ליסינג והשכרה ואפילו רכבים שעוקלו על ידי כונס נכסים במסגרת הליכי פשיטת רגל והוצעו למכירה במכרז פומבי.

על פניו, הדרך הבטוחה והיקרה ביותר לרכוש רכב היא ישירות מהיבואן. אתה מגיע לאולם התצוגה, מתרשם, עושה נסיעת מבחן, מחליט שזו הבחירה הטובה ביותר משלם ועולה על הכביש שמח וטוב לב, לא לפני שקרעת בהתלהבות את הניילונים מעל המושבים המרופדים. אתה יד ראשונה. אין לך מה לבדוק בעלויות קודמות, פרטי או השכרה וליסינג. הרכב נקי מתאונות אך לא מפגמי יצור.

גם אם היבואן יבטיח לך אפס תקלות במכונית שרכשת אל תאמין. זו הבטחה ללא כיסוי. ניסיון העבר וההווה מלמד על תקלות קריטיות שמתגלות רק במהלך נסיעה ולא על פס הייצור. אם מדובר בתופעה רחבה, כל המכוניות בהם התגלתה התקלה נקראות לטיפול חוזר-Re call. זה מעצבן ומיותר להכניס מכונית למוסך חודשים מספר לאחר שעלתה לראשונה על הכביש. זה מותיר רושם וטעם רע במיוחד שגורם לך לא לרכוש יותר את המכונית הפגומה.

נותר לך להתנחם בעובדה שיש לך אחריות ואינך נושא בהוצאות הטיפול הנדרש. פרסום התקלה בכלי התקשורת וקריאה פומבית למחזיקי אותו רכב להגיע למוסכים המורשים לתיקונה, פוגעת במוניטין של הרכב, נצרבת בזיכרון של הרוכש הפוטנציאלי ומקשה על מכירתו במחיר המחירון המומלץ. הכתם התדמיתי שנדבק קשה להסרה.

למרות הכל, אפשר להתמודד עם הנזק הכספי ששיעורו סביר בנסיבות אלו. לעומת זאת, אם רכשת רכב משומש – יד שניה או יותר, מאדם פרטי או מסוחר מכוניות, אין לך מידע אמין ומדויק על ההיסטוריה התעבורתית שלו, אתה עלול להיקלע לצרות צרורות ולהפסד כספי משמעותי, אם יתברר שהרכב היה מעורב בתאונת דרכים שהכניסה אותו להגדרה של אובדן גמור – טוטאל לוס ובכל זאת הוא עלה כמו חדש לכביש.

נניח שמצאת במודעות הפרסום רכב שמתאים לך לקנייה. קבעת פגישה עם המוכר, שיכול להיות השכן ממול או סוחר מכוניות. “זו הכלה” יצהיר המוכר. אתה תתרשם, תקיף את הרכב סביב, תיכנס פנימה, תעיף מבט, תעשה אפילו נסיעת מבחן ו”הכלה” תמצא חן בעיניך. לפני סגירת העסקה תבקש את רישיון הרכב ותבדוק התאמה ונכונות הפרטים הרשומים על הרשיון לאלו המוטבעים על הרכב.

אם הרכב המוצע למכירה היה בעבר בבעלות חברת ליסינג, משרד ממשלתי או חברת השכרה המידע יופיע ברישיון וגם ישפיע על מחירו כנהוג.

המידע החשוב ביותר עבור רוכש הרכב הפוטנציאלי הנוגע לתאונות ולנזקים שעבר הרכב לא רשום עדיין ברישיון הרכב. לרוכש אין את המידע החיוני הזה ואין לו כל אפשרות ודרך להשיגו. “הדרך היחידה לבדוק אם מכונית נפגעה בתאונת דרכים היא דרך קשרים וקומבינות ולכן לקוח פרטי לא יכול להגיע למידע הזה” קובע נחרצות תומר דותן, מנכ”ל חברת אוטו דיל בראיון לדה מרקר.

אתה נאלץ להשלים עם העובדה שאין לך את המידע אודות מעורבות הרכב בתאונות קשות וקלות ואתה סוגר עסקה. מבצע העברת בעלות, משלם ועוזב את מגרש המכוניות עם איחולים לבביים לדרך צלחה. לפי הסטטיסטיקה הידועה, גבוהים הסיכויים שלך להיות מעורב בתאונת דרכים עם הרכב שקנית. האיחולים של המוכר לדרך צלחה, לא יתגשמו תמיד.

מה קורה בעת מעורבות רכבך בתאונה קלה או קשה?

אם שיחק לך המזל והיית מעורב בתאונת נזק קל, עומדות בפניך שתי אפשרויות עיקריות. האחת, לוותר על הגשת תביעה לחברת הביטוח שמבטחת אותך בביטוח מקיף, להמשיך לנסוע עם הנזק החיצוני וכאשר יתאפשר לתקן על חשבונך באחד המוסכים. השנייה, להגיש תביעה לחברה המבטחת בצירוף כל הפרטים (במידה ויש) של הרכב הפוגע, נסיבות הפגיעה, מספר פוליסה וכל פרט מזהה נדרש.

חברת הביטוח תשלח שמאי להערכת הנזק. השמאי יוציא דוח שישלח לחברת הביטוח. הרכב יפונה למוסך על ידי בעליו. בגמר התיקון ואחרי כמה חודשים, חברת הביטוח תפצה (…לא תמיד…) את המבוטח בערך התיקון ובירידת ערכו עקב הנזק והתיקון.

במקרה של מעורבות בתאונה קשה שנזקה עולה על 60% מערך הרכב, יוגדר הנזק לרכב כאובדן גמור – טוטאל לוס. השמאי שהעריך את הנזק חייב לדווח בכתב למשרד הרישוי, בתוך 15 יום על שיעור הנזק שקבע בצירוף רישיון הרכב. הרישיון יבוטל על ידי משרד הרישוי ולא יחודש שוב. חברת הביטוח תמכור את הרכב לסוחר חלפים ו/או למחסן גרוטאות.

בין נזק קל לאובדן גמור, נקבעה דרגת ביניים נוספת שנקראת אובדן גמור להלכה או בקיצור אובדן להלכה. המדובר בנזק שהוערך על ידי שמאי מעל 50% מערך הרכב ונמוך מ 60%.

היתה של רופא…

חברת הביטוח מנצלת הגדרה זו לתועלתה. היא תשלם לבעל הרכב המבוטח את מלוא ערכו כאילו מדובר בנזק “טוטאל לוס” ובמקום להשליכו למגרש גרוטאות, היא תמכור אותו לסוחר מכוניות, שישפץ אותו עם חלפים לא מקוריים ולעיתים גנובים ויציג אותו לראווה במגרש המכוניות.

ללקוח שהזדמן למגרש צפויה מתקפה מתקתקה ודביקה מהסוחר, אודות הביצועים של הבונבוניירה שניצבת מולו. הסוחר לא יספר למתעניין שמקומו של הרכב במגרש גרוטאות בעקבות נזקי התאונה האחרונה. הלקוח ייפול למלכודת הדבש וישלם מחיר מחירון או מעט פחות עבור רכב שערכו שווה שליש במקרה הטוב מהמחירון המומלץ.

הרכב המשופץ והמלוקק שיצא מתוך ההגדרה המתחכמת אובדן גמור להלכה, עבר למגרש מכוניות ונרכש על ידי אזרח תמים ואופטימי שיצא לדרכו בכבישי ישראל.  כעבור חודש ימים הרכב נקלע לתאונה וניזוק.

הבעלים הגיש כמקובל תביעה לחברת הביטוח. בדיקה במחשבי מחלקת התביעות של החברה העלתה את ההיסטוריה הקשה של הרכב שערכו הוקטן משמעותית לפי שיעור הנזק. לבעל הרכב התובע, הוצע פיצוי נמוך במיוחד על אובדן ערכו. הפיצוי הותאם לערכו הנוכחי לאחר נזקי התאונה של כמעט “טוטאל לוס”. בעל הרכב הופתע ודרש הסברים. רק אז נחשפה האמת שהוסתרה ממנו במגרש המכוניות ולא נרשמה כמתחייב ברישיון הרכב.

אם הרכב לא היה מעורב בתאונה כעבור חודש ימים והבעלים היה מחליט למכור אותו כעבור שנה, בדיקה רצינית ומקצועית במכון רישוי, היתה מגלה את מה שעוללה לו התאונה הקשה, שנזקה הוסתר ממנו במתכוון ובניגוד לחוק על ידי הסוחר וחברת הביטוח.

ואז הגיע חוק

סוחר המכוניות לא זורק חשבון ל”חוק מכירת רכב משומש – זכאות למידע וגילוי נאות” משנת 2008, המחייב אותו למסור כל מידע אודות הרכב הנמכר באמצעותו. לפי הוראות החוק, נדרש הסוחר למלא בטופס מיוחד את כל פרטי הרכב הנמכר, מספר בעליו וזהותם, האם היה מעורב בתאונות ושיעור הנזק שנקבע.

אם הטופס לא ימסר לרוכש, הוא רשאי לבטל את העסקה והסוחר חשוף לתשלום קנס בסך 150 אלף שקל. סוחר כמו סוחר, יודע לעקוף את הוראות החוק. את המכונית הנמכרת הוא רושם על שם בני משפחתו ועל שם חברים קרובים, שקושרים קשר להונות ובכך מנתק עצמו, לכאורה, ממעגל התקנות המחייבות.

על חברות הביטוח והמוסכים מוטלת החובה לשמור למשך שבע שנים את כל המידע הנוגע לטיפול במכוניות המבוטחות. נניח שהם שומרים את המידע. האם המידע הזה פתוח למי שרוכש מכונית מאדם פרטי? ממש לא. מה עושים? עד כמה המצב המתסכל והלא הוגן יכול להימשך, שואלים רבים ונותרים ללא מענה במשך שנים רבות.

משרד התחבורה מחייב מסירת פרטים על מצבו של הרכב

יוזמה של משרד התחבורה, שהתפרסמה במסיבת עיתונאים בחודש נובמבר 2011 הפיחה זיק של תקווה. אז נודע, כי המשרד מתכוון לחייב את חברות הביטוח לרשום ברישיון הרכב שהועבר לטיפולם את העובדה שהוא ניזוק בשיעור אובדן גמור להלכה.

מימוש היוזמה אמור לספק את המידע לציבור באופן גלוי ושקוף אודות מצבו האמיתי של הרכב. המידע החיוני הזה יסייע בידי הרוכש לקבל החלטה מושכלת וגם יתרום ליכולת המשרד לפקח על השמאים והמוסכים לעמוד בסטנדרטים המחייבים תיקון רכב.

ההצהרה של שר התחבורה באותה מסיבת עיתונאים תורגמה לנוהל מספר 22 (חובת מסירת פרטים על מצבו של רכב) שפורסם ברשומות ונשלח לנמענים הרלבנטיים ביום 22 בדצמבר 2011.

לפי הנוהל, שמאי הרכב מחויב לדווח על “רכב במצב אובדן להלכה”, באופן ממוחשב באמצעות הכרטיס החכם המשמש כיום לדיווח על אובדן גמור. השמאי יסמן במקום המתאים “רכב במצב אובדן להלכה”. מידע זה יירשם ברישיון הרכב. עוד נקבע כי הדיווח ייעשה על ידי השמאי המטפל תוך 45 ימים מיום קרות התאונה.

מה קרה בשטח מאז פרסום הנוהל?

פרסום נוהל 22 נתפס ובצדק כבשורה בתחום הצרכנות. עם בשורות מסוג זה, חברות הביטוח מתקשות להשלים ולשתף פעולה. יותר מדי כסף מתגלגל בצנרת התאונות שמספקת פרנסה למוסכים, סוחרים, שמאים וחברות הביטוח, על חשבון בעל הרכב הפרטי. השמירה על ליטרת הבשר, חשובה יותר מציות עיוור לעוד נוהל של משרד התחבורה.

“מאז שההוראה נכנסה לתוקף, איגוד חברות הביטוח עבר לגור במשרד התחבורה”, סיפר ל”דה מרקר”, רונן לוי, יושב ראש איגוד המוסכים. לטענתו, חברות הביטוח הפעילו לחץ כבד על משרד התחבורה והתלוננו בין השאר כי הנוהל לא חל על חברות הליסינג שלא מבטחות בביטוח מקיף את כלי הרכב שלהן, וכך, חברות הביטוח מופלות לרעה. על רקע תחושה זו איימו לעתור לבג”צ כנגד הנוהל המפלה, לשיטתן.

אם רכב מהשכרה ו/או מליסינג מוריד את מחירו בשיעור ניכר כאשר הוא מוצג למכירה, אפשר להניח ברמת סבירות גבוהה, שהרוב התמים בציבור, לא יתקרב לכלי רכב שברישיון שלו כתוב מפורשות: “אובדן גמור להלכה”. בשביל מה להתעסק עם גרוטאה.

יש מיעוטי יכולת שידם משגת לקנות רק רכב “גמור להלכה”, העיקר שהוא נוסע. לא משנה להם אם על הרישיון מוטבע אות קלון. קרוב לוודאי שאין להם כסף עודף לשלם עבור ביטוח רכב וחברות הביטוח מפסידות פרמיות. באותם מקרים בהם בעל רכב שהוגדר ברישיון אובדן גמור להלכה מבקש לרכוש פוליסת ביטוח מקיף, ספק רב אם ישתלם לחברות הביטוח להתעסק עם כזה פגר שלא מניב פרמיות.

כאשר הכול גלוי ורשום ברישיון הרכב, אף סוחר מכוניות לא יתלהב להתעסק עם כאלו מכוניות שעמדו על סף גריסה. מבחינת הסוחר זהו שוק מת ועדיף לסגור את המגרש. חברות הביטוח שמוכרות את הרכב יאבדו מקור הכנסה משמעותי עקב ירידת הביקוש לכלי רכב אלה בשוק הרכבים יד 2.

אנחנו, בעלי הרכבים לא נרצה לקנות רכבים שעברו תאונות קשות ונדע על כך כי הכל יופיע ברישיון הנהיגה, סוחרי הרכבים ימכרו וירוויחו פחות כי יש פחות קונים, וחברות הביטוח? הן ימכרו פחות כלי רכב שעברו תאונות קשות כי יש הרבה פחות ביקוש. פלא שחברות הביטוח מתנגדות לחוק ופועלות נגד יישומו?

ללא רישום ההגדרה אודות מצב הנזק האמיתי, כמתחייב בנוהל, חברות הביטוח יכולות להמשיך לחגוג ולמכור לסוחר את הרכב הגמור להלכה במחיר מוזל, במקום להשקיע בתיקון הנזק בחלפים מקוריים כמתחייב בתקנות. אם החברות תאלצנה לעשות כן, מימון עלות התיקונים יגיע מהעלאת הפרמיות באחוזים ניכרים, מהלך שלא יתקבל בברכה על ידי הציבור והרגולטור.

את הניתוחים והערכות הללו עשו גם חברות הביטוח והתוצאה הורגשה בשטח באופן בולט. באורח פלא, כהגדרת יהודה יגן, יו”ר ענף הרכב באיגוד השמאים בראיון לדה מרקר, צנחו הדיווחים על מקרי אובדן גמור להלכה מ–800 בחודש ל–120 בלבד.

הצניחה להערכת מר יגן התאפשרה הודות לשיתוף פעולה שנכפה על השמאים התלויים לפרנסתם בחברות הביטוח, שהורו להם להתיישר למדיניות החדשה ובתגובה, ניפקו השמאים שומות נזק הנמוכות מהרף של אובדן גמור להלכה ואף נדרשו לדבריו לדווח לחברות על שיעור הנזק לפני שמעבירים אותו לבעל הרכב, כדי שהם יחליטו אם להחזירו לכביש לאחר התיקון של הסוחר או לגריסתו וביטול רישיונו.

מלבד חברות הביטוח, יש הטוענים כי גם סוחרי הרכב וגורמים אינטרסנטים נוספים הפעילו לחצים כבירים במשרד התחבורה לצורך ביטול הנוהל שפגע במטה לחמם.

במבחן התוצאה, משרד התחבורה ככל הנראה נכנע למסכת הלחצים והודיע לשמאי הרכב כי תוקף הנוהל האמור נקבע רק ל–60 יום בשל מורכבות הסוגיה בהיבט הכלכלי והמשפטי.

דה מרקר ביקש את תגובת משרד התחבורה לביטול הנוהל ונענה על כי נבדקת החלת הנוהל על כל כלי הרכב שגם אינם מבוטחים כמו אצל חברות הליסינג וההשכרה, ששם לפי הנטען מתקיימות חגיגות דומות.

הגיע הזמן להקים מאגר מידע משותף לכל חברות הביטוח אליו יוזנו כל הנתונים הנדרשים על מנת שיתאפשר לכל אחד לקבל תמונת מצב עדכנית, שקופה ואמינה אודות הרכב שברצונו לרכוש או למכור. מתברר שחברות הביטוח קבלו היתר מהרשות להגבלים עסקיים ביוני 2011 לפעול במשותף להקמת אותו מאגר ממוחשב. מאז לא נעשה דבר של ממש. חבל אבל לא מאוחר לתקן.

גולשים שאהבו את המאמר קוראים גם: למה חברת הביטוח לא משלמת לך?