מערכת הבית המשפטימדינת ישראל התברכה ברופאים טובים ובשירותי רפואה מתקדמים ביותר היודעים להביא מזור לחולים שנתקבצו ובאו בשעריה מכל מקום בעולם…
הברכה הזו לא מצליחה לחלץ את מערכת הבריאות הציבורית מקריסה מתמשכת. החולים מבוטחים בביטוח בריאות ממלכתי ולא מקבלים תמורה הולמת לפרמיה המשולמת.
התורים לניתוחים דחופים ארוכים מדי וחולים מתים עד שמגיע מועד הניתוח. אם נמצאה מיטה פנויה לאשפוז החולה, אין מספיק אחיות שיעניקו לו את תשומת הלב המקצועית והאישית. את האזרח הפשוט זה לא אמור לעניין.
הוא משלם מס בריאות במסגרת חוק בריאות ביטוח ממלכתי. הוא מצפה ובצדק לקבל את השירות הרפואי הטוב ביותר כאשר הוא נזקק לו. ומה מתברר בפועל?
באחד הלילות, הבן של האזרח יוסי התעורר באמצע הלילה עם כאבי תופת בבטנו. הוא הקיא ללא הפסקה והגיע על סף התייבשות. יוסי הזמין אמבולנס שפינה את הילד לחדר מיון. שם התחיל הסיוט. המתנה בלתי נסבלת עד שרופא התפנה לבדוק את הילד הצורח מכאבים.
הרופא מחליט שיש צורך לאשפז את הילד הנזקק לניתוח אפנדציט. המחלקות מלאות. אין מיטות פניות.
חדרי הניתוח בתפוסה מלאה ולא ברור מתי אפשר להשחיל עוד מנותח. יוסי מאבד את שלוותו וזועק את כאב בנו המתפתל בין ידיו. הוא יודע מה עלולה להיות המשמעות של השתהות במתן טיפול רפואי לבנו הסובל.
אחת האחיות מגלה רגישות מיוחדת ולוחשת על אזנו את מה שהבוסים שלה העדיפו שלא תעשה: “באחד מחדרי הניתוח נמצא בנו של אוליגרך רוסי ובחדר השני, הבת של בכיר ברשות הפלשתינאית“.
יוסי לא יודע את נפשו מרוב תסכול. אין לו בעיה עם הרוסי. אשתו עלתה מחבר העמים בשנות ה-90. גם עם הפלשתינאי אין לא עניין אישי. הוא דווקא איש שלום ומוכן לעשות הכול למענו.
“אבל למה על חשבון הילד שלי“, מתקומם יוסי ושואל את האחות כנציגת בית החולים: “מה הם יותר טובים מאיתנו. עניי עירך קודמים בכל מקום בעולם ורק אצלנו הכסף של הזרים מדבר וקובע“.
המקרה הפרטי של יוסי מתרחש תדיר בבתי החולים הציבוריים והפרטיים והוא מייצג תופעה הרבה יותר רחבה הידועה בכינוי: תיירות מרפא או Medical Tourism. היחס לתופעה זו אינו אחיד. יש מצדדים ויש מתנגדים חריפים וקולניים. כל צד ונימוקיו הערכיים, הכלכליים, החברתיים והפוליטיים.
אין נתון מדויק על היקפה. יש לכל היותר הערכות.
תיירות מרפא במספרים שלא כולם מכירים…
לפי הערכות שונות, 30 אלף תיירים מגיעים לישראל מדי שנה לצורך קבלת טיפול רפואי. כ–80% מהם מגיעים לטיפול אונקולוגי והשאר לכירוגיה ואורתופדיה.
התיירים המטופלים משאירים במדינה מאות מיליוני שקלים מדי שנה. התעריף שגובים מהם עבור טיפול גבוה ב–50% מהתעריף שגובים מהמטופל הישראלי.
התייר המטופל גורר איתו משפחה שלמה המצטרפת לנסיעה ולשהייה. המשפחה צורכת שירותים ומוצרים. מתפתחת תעשייה שלמה סביב תיירות מרפא.
זה מתחיל מסוכנים מתווכים שיוצרים את הקשר בין החולה לבית החולים תמורת עמלה מכובדת.
זה נמשך עם חברות תעופה ונהגי מוניות שמסיעים אותם למחוז חפצם. בתי מלון, צימרים, אכסניות ודירות נופשות עושים קופה על משפחת התייר. מסעדות, מרכולים וקניונים מקדמים בברכה את הלקוחות הזרים. קצת נחת למנהל הכנסות המדינה.
בנסיבות אלו צומחת לה הצעה של סגן שר הבריאות יעקב ליצמן, המעוררת מחלוקת קשה וסערה ציבורית. ההצעה באה לעולם בעקבות ישיבה שכינס מנכ”ל משרד ראש הממשלה בחודש יוני 2012. לישיבה הוזמנו בכירים במשרדי הבריאות, האוצר והתיירות.
המשתתפים התבקשו להכין תוכנית ייעודית להגדלת תיירות המרפא בישראל. משרד התיירות תומך ביוזמה. משרד ראש הממשלה רואה בה מנוע צמיחה חיוני שיש לעודדו. משרד האוצר מתנגד בשלב זה.
ליצמן הקדים את המשתתפים האחרים ויצא עם תוכנית שעיקריה פורטו במסמך ששלח למנכ”ל משרד ראש הממשלה בחודש ספטמבר השנה. לפי המסמך עולה כי הוא ממליץ לקיים פעילות של תיירות מרפא בשיעור של עד 25% מפעילות כל מחלקה בבית החולים ועד 10% מכלל פעילות בית החולים הממשלתי. בפריפריה הוגבל השיעור ל–15%.
עוד מציע ליצמן להקים בית חולים פרטי במימון פרטי שיספק שירותי רפואה לתיירים בלבד. בית החולים המוצע יוקם באמצעות יזם שלא מחזיק בבעלות על בית חולים פרטי אחר כדוגמת, קופת חולים מכבי, הבעלים של בית חולים אסותא.
לפי הצעת ליצמן כפי שהתפרסמה בכלי התקשורת, בתי החולים הממשלתיים יוכלו לעשות שימוש במתקנים הרפואיים לצורך טיפול בתיירים רק בשעות אחר הצהריים, בסיום הפעילות השוטפת. גם בימי שישי ובמוצאי שבת ניתן לספק את השירות לתייר.
במכתבו מדגיש ליצמן, שהתייר לא יקבל במשך זמן האשפוז כל עדיפות על פני אזרח ישראלי. האמנם? מישהו סומך על הבטחה זו? לא בטוח.
סלע המחלוקת
ליצמן מאמין באמונה שלמה כי מלבד העלייה בהכנסות המדינה, הרופאים הטובים שחשבו לברוח לחו”ל ישתכנעו להישאר בארץ לאחר שהחו”ל יגיע אליהם באמצעות התיירים. במקום לעזוב את בתי החולים בשעות אחר הצהריים למרפאות הפרטיות שם עושים את הכסף הגדול, הרופאים ישארו בבתי החולים ויספקו רפואה פרטית באמצעות המתקנים המשוכללים של בתי החולים.
למשרד האוצר עמדה שונה. כמי שאחראי על הקופה הציבורית חוששים שם מהעומס שיוחרף במחלקות על חשבון החולים המקומיים ולטובת התיירים, שמשתלם יותר לטפל בהם בהיותם מקור הכנסה משמעותי. גידול בתופעת תיירות המרפא לשיטת האוצר, תגרום לעליית מחירים במערכת הבריאות ובעקבותיה עלייה בהוצאה הלאומית לבריאות ובשכר הרופאים.
ארגוני זכויות אדם וחולים חברו יחד למטה משותף ודרשו מראש הממשלה וסגן שר הבריאות לסגת מהתוכנית המוצעת להגדלת היקף תיירות המרפא ובמקומה להשקיע בשיפור התשתיות של מערכת הבריאות הציבורית.
לפי המידע שנאסף במסגרת מעקב שמבצעים ארגונים אלה מתברר מה שידוע לכולם, ברמה זו או אחרת, כי תיירות המרפא פוגעת ברפואה הציבורית ובזמינות של שירותי הרפואה לציבור המבוטחים, תושבי המדינה.
עוד טוענים אותם ארגונים כי אין מערכת תקנים מוסדרת להתמודדות עם תיירות המרפא. הקצאת הרופאים והאחיות לטיפול בתיירים החולים באה על חשבון כלל המאושפזים שזרוקים לעיתים במסדרון וזועקים לישועתם.
עיקר התיירים מטופלים במחלקות האונקולוגיות והכירוגיות. שם נוצר עומס בלתי נסבל הגורם להזזת חולים ישראלים למחלקות אשפוז אחרות שלא תמיד יודעות לספק את המענה הרפואי הנדרש.
עצם העלאה על נס את שורת הרווח הכספי תעודד את בתי החולים להעדיף את החולה עם הכיסים המלאים על חשבון התושב הישראלי שבסך הכול משלם פרמיה לביטוח בריאות ממלכתי. סכום הפרמיה תמיד נמוך בהרבה מהפרמיה שמשלם התייר החולה.
פרופ’ ערן לייטרסדורף, דיקאן הפקולטה לרפואה באוניברסיטה העברית ומנהל מחלקה פנימית בבית חולים בעבר, עקב בעניין רב אחרי המחלוקת בסוגיה הנדונה והביע דעתו בראיון לעיתונות וקבע שאין למדינה את הלוקסוס לקיים בישראל פעילות של תיירות רפואית ובוודאי שלא להרחיב אותה כמוצע על ידי משרד הבריאות.
במציאות הישראלית היודעת לאורך שנים מחסור קשה בתשתיות, ברופאים ואחיות, הגדלת תיירות המרפא תבוא בהכרח על חשבון החולה הישראלי. ואת זאת אנו לא יכולים להרשות לעצמנו, מתריע פרופ’ לייטרסדורף.
לחיזוק עמדתו מצטייד הפרופסור בנתונים השוואתיים למדינות ה-OECD שאליהן אנו משווים כל דבר. בישראל יש שתי מיטות ל–1000 נפש לעומת 3.6 מיטות בממוצע במדינות ה–OECD.
אם היינו במצב דומה אפשר היה לפתוח את הויכוח באשר לכדאיות והיתכנות הקצאת מקומות פנויים לתיירות רפואית. “אנחנו בקצה השני של הסקאלה” טוען הפרופסור ומוסיף שכאן פועל חוק הכלים השלובים. כאשר התיירים יקבלו יותר, הישראלים יקבלו פחות.
לדברי לייטרסדורף באותו ראיון לעיתון דה מרקר, במדינה כמו שווייץ, שיש בה 3.5 מיטות ל-1,000 נפש ורק 88% תפוסה, לא מאשפזים תיירים רפואיים במיטות ציבוריות. הואיל ואין שם מחסור ברופאים התיירים מועברים לבתי חולים פרטיים.
בישראל, בתי החולים הציבוריים קולטים את התיירים למרות התפוסה הגבוהה במיוחד ועל כך קובע, שאין זה תפקידו של בית חולים ציבורי. הגדלת אוכלוסיית המטופלים ללא שיפור וגידול בתשתיות כמוה כירייה עצמית ברגל, מעריך לייטרסדורף.
לעניין הטענה של משרד הבריאות שהתקבולים מתיירות המרפא יושקעו בפיתוח תשתיות בבתי חולים ובפריפריה, מתייחס לייטרסדורף בציניות וטוען שזו בדיחה גרועה. לפי ניסיונו רב השנים, הכסף שיתקבל מיועד לטובת איזון התקציב של המדולדל של בית החולים. את השאיפה לטפח את הפריפריה בכספי תיירות מרפא הוא מכנה, חלום באספמיה.
באשר להקמת בית חולים פרטי ייעודי כמוצע על ידי סגן השר ליצמן טוען הפרופסור כי אנחנו לא בשוויץ. אין מספיק רופאים, אחיות, מרפאים בעיסוק, מנתחים ופיזיותרפיסטים כדי לטפל בכל החולים. הקמת בית חולים שכזה תמשוך אליה את הטובים. האזרח הפשוט ישאר עם השאריות הפחות מקצועיות ואיכותיות.
לייטרסודרף דוחה על הסף את הניסיון להציג את התוכנית לגידול בתיירות המרפא כמעשה פילנתרופי שבא לסייע בתיקון העולם ועוולותיו. לדבריו מדובר באינטרס כלכלי בלבד.
אפשר להיות פילנתרופים ולשפר את הדימוי הישראלי בעולם הגדול שעוין אותנו אם המדינה היתה מכריזה שהיא קולטת על חשבונה 1000 חולים ממדינות נזקקות כמו שהיא משגרת משלחות סיוע לנפגעי רעידות אדמה והוריקן.
בפועל, בתיירות מרפא מדובר לשיטתו גם בחולים ממעמד בינוני שמוכרים בית ומכונית כדי לממן את הטיפול ולא תמיד יוצאים לבסוף בתחושה שהמערכת היתה הגונה כלפיהם. הם בוודאי לא יהיו שגרירים של רצון טוב למען תדמיתה של ישראל.
לסכום עמדתו מסביר לייטרסדורף שאין הוא מתנגד לתיירות מרפא אלא לאופן התנהלותה. לטעמו, האזרחים צריכים להחליט איזו מערכת בריאות הם רוצים בתמורה לתשלום מס בריאות במשך שנים ולפעול למימוש הרצון בכלים העומדים לרשותם.
מנהל בית החולים רמב”ם פרופ’ רפי ביאר חושב אחרת מלייטרסדורף והמתנגדים האחרים שהביעו דעתם באמצעי התקשורת. גם הוא בחר לעשות זאת באותו ערוץ תקשורתי כדי לצדד בתוכנית וביוזמה הברוכה להבנתו המקצועית.
לטענת פרופ’ ביאר התיירות הרפואית מכניסה כסף למדינה ולמערכת הבריאות הציבורית. אם יפסיקו או יגבילו את התיירות הרפואית, הכסף שיתקבל יופנה לפרקטיקה הפרטית והמערכת הציבורית תמשיך לסבול ולהיפגע הרבה יותר ממצבה הנוכחי.
בבית החולים רמב”ם מתנהלת פעילות של תיירות מרפא בהיקף של עשרות מיליוני שקלים מדי שנה. לגבי דידו של ביאר מדובר ביצוא של הרפואה הישראלית המצוינת. ויש להתייחס אליו כמו שמתייחסים לייצוא בטחוני של נשק, תחמושת ואמצעי לחימה.
להערכתו ולפי ניסיונו כמנהל בית חולים גדול, התיירות הרפואית מגדילה את המשאבים. מהכנסותיה רוכשים ציוד חדיש ומפתחים תשתיות בהעדר תקציב מאושר על ידי משרד האוצר. בתי החולים מתמוטטים בגלל אשפוז יתר של קשישים שלקהילה אין פתרונות חלופיים עבורה. תיירות רפואית אינה אישפוזית במהותה ולא היא הגורם העיקרי למצב הרפואה.
התיירות הרפואית מנוהלת לדבריו כעסק כלכלי לכל דבר. התעריף לוקח בחשבון את שורת הרווח הסופי למערכת שיודעת לנצל אותה לפיתוח ושיפור תשתיות ומכשירים רפואיים. פרופ’ ביאר מסכים שכל עוד היקף פעילות התיירות הרפואית עומד על 5%-10% מפעילותו הכללית של בית החולים אין סיבה לכאבי בטן, כלשונו.
לאן הולכים?
אין קונצנזוס בעניין תיירות המרפא וגם לא צפוי אחד שכזה. הפער בעמדות הצדדים המתנגדים והמצדדים עמוק מכדי לגשר עליו. הפער נובע מתפיסות עולם וגם משיקולים פרקטיים הלוקחים בחשבון את התנאים והנסיבות המרכיבים את המציאות הקשה של מערכת הבריאות בישראל.
אין לשלול על הסף את ההגיון העומד מאחרי התוכנית להרחיב את היקף פעילות התיירות הרפואית. יש בה לא מעט יתרונות.
השאלה החשובה באמת, האם בתנאים הנוכחיים של מערכת הבריאות, יש בה פוטנציאל ליותר נזק מתועלת. צריך לנסות כדי לדעת. גם הניסיון צריך להיעשות בהדרגה ובהתחשבות בשיקולים כבדי המשקל הרובצים על המשק הרפואי.
האם מדובר באחיזת עיניים או שמא בתוכנית ריאלית הנשענת על אדנים יציבים. קשה לדעת. אך שווה להמתין לקידומה ומימושה של יוזמה זו, כדי שנספק מענה מוכח לעמדות המתנגדים והתומכים שיודעים בעיקר להעריך ולחזות את העתיד על סמך ניסיון העבר והווה.
ניסיון שלא תמיד הוכיח את עצמו בתחומים רבים אחרים שסבלו מאותם תנאים ורעות חולות של המערכת הרפואה הציבורית בישראל.
קיראו עוד בנושא:
תיירות מרפא – בעד ונגד באתר איתן
נתונים מחקריים OECD – קובץ PDF עם מידע מסקרן בתחום
פוליסות ביטוח בריאות – דעו את הזכויות שלכם!