סימן מסחר הנו סימן אשר נועד לשמש את קהל הלקוחות הפוטנציאלי לזיהוי היצרן של המוצר אשר נושא אותו. עקרונית, אין חובה לרשום את סימן המסחר, אולם רישום סימן מסחר מקנה לבעל הסימן זכות ייחודית לשימוש בסימן על המוצר שלגביו הוא נרשם.
כמו כן מקנה הרישום של סימן מסחר את הזכות לתבוע את מי שהפר את הסימן, בהתאם לפקודת סימני המסחר [נוסח חדש], התשל”ב-1972, מבלי להוכיח שהסימן רכש מוניטין משל עצמו, כפי שצריך להוכיח מי שהינו בעל סימן מסחר שאינו רשום אך נחשב למוכר היטב.
סימן מסחר שאינו רשום ולא מוכר, ניתן להגנה רק על בסיס עוולת גניבת עין לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ”ט-1999.
רשת חנויות סוהו, אשר החל משנת 2003 ואילך מוכרת מוצרים מעוצבים בתחומים שונים וּמגוּונים, טרחה לרשום בשנת 2013 את הסימן SOHO כסימן מסחר משלה.
בשנת 2014 הגישה הרשת תביעה לקבלת צו מניעה כנגד שתי חברות שהחלו בשנת 2011 לבנות מתחם מסחרי באזור התעשייה פולג, נתניה, תחת השם “SO HO”, וזאת במסגרת הליך ה”פ 13408-02-14 קולקשן סוהו שותפות מוגבלת נ’ אלקטרה נדל”ן בע”מ ואח’.
במסגרת התביעה, טענה הרשת כי יש לה זכות מונופול לשימשו בלעדי בסימן SOHO, ועל כן היא עתרה לקבלת צו מניעה אשר ימנע מהנתבעות מלהשתמש בשם זה, וזאת הן בהסתמך על רישום סימנהּ בהתאם לפקודת סימני המסחר, והן בהתבסס על עוולת גניבת עין.
החברות הנתבעות טענו שזכוּתה של הרשת להשתמש בסימן SOHO מוגבל לניהול חנויות בלבד וכי היא לא יכולה למנוע מהן לכנות את המרכז המסחרי שלהן בשם זה.
בפסק דינו, ציין בית המשפט כי העילה לפּוֹפּוּלריוּת של הסימן SOHO נובעת מכך שמדובר בשם של אזורים עירוניים בלונדון וּבניו-יורק, אשר במשך השנים רכשו לעצמם מעין הילה של מתחמים ספוּגי תרבות מיוחדת, מידה מסוימת של פּעילוּת בּוֹהמית וכן פעילויות נוספות בתחומים של אופנה, אמנות, קולנוע, תיאטרון וּבילוי.
בהתאם לכך קבע בית המשפט כי הרשת, שטוענת לכאורה למונופולין בישראל בשם SOHO, למעשה אימצה לעצמה מונח גיאוגרפי, שבמשך השנים רכש לעצמו משמעות תיאוּרית נוספת בתחומים תרבותיים וחברתיים.
כינוי רשת חנויות הרשת בשם SOHO אינו כינוי תיאוּרי / גיאוגראפי גרידא, אלא מדובר בשם שביקש להיבּנוֹת מההילה הנוספת שרכש לעצמו, במשך השנים, השם או הכינוי.
כלומר, השימוש בשם SOHO אמר למעשה לציבור הלקוחות, שראוי לייחס לרשת החנויות את התכונות המיוחדות הנוספות המתקשרות לאזורים הגיאוגרפיים המיוחדים הנ”ל.
עוד קבע בית המשפט כי השימוש רב-השנים של הרשת בסימן SOHO, לרבות השקעותיה בפרסום, לימדו, כנראה, את ציבור הצרכנים, שקיימת רשת חנויות מהסוג הנדון.
יחד עם זאת, לא ניתן למנוע ממשתמשים אחרים, שימוש באותו שם של מתחם גיאוגרפי, שלכשעצמו אינו מוגן ושהנו בעל הילה ייחודית לו, כדי לפאר את השירות או העסק המוצע על-ידיהם, או כדי למשוך את שימת-לב הציבור.
בית המשפט ציין כי במקרה דנן השאלה איננה האם חנות אחרת יכולה לנכס לעצמה את השם SOHO, אלא מה דינו של מרכז מסחרי הכולל מגוון רחב של שירותים ועסקים, הנושא את השם האמור.
לפיכך, די בשׁוֹני בעסקים של בעלות-הדין כדי ליצור את האבחנה הדרושה. שכן, במקרה דנן, אין חשש להטעייה של צרכן פוטנציאלי, באופן לפיו כאשר הוא יראה מרכז מסחרי בשם SOHO הוא יהיה עלול לחשוב שנמצאת בפניו חנות של רשת סוהו.
בית המשפט הוסיף וקבע כי ראוי לראות במילה SOHO כמילה אשר שייכת למשפחת המילים בעלות ‘ניחוח אוניברסלי’, אשר נתקשה מאד לקבוע כי יכול אדם לנכס אותן לעצמו ולשלול אותן מן הציבור, וזאת כפי שקבע ביהמ”ש העליון בהליך רע”א 7836/09 ג.ו.פ. שמש השקעות בע”מ נ’ נעמה מנשה לגבי המילה שמש, ובהליך רע”א 4322/09 ש.א. פורמט סחר ושירותים (1994) בע”מ נ’ א.ש. שניר בע”מ לגבי המילה זהב.
ניתן למצוא תמיכה למסקנה זו גם בכך שנעשים שימושים בשם SOHO גם בתחום שקרוב לתחום של הרשת, כגון חנות לריהוט שנושאת שם זה, וכן בתחום שקרוב לתחום של הנתבעות, כגון מתחם סוהו שעיריית חיפה מקדמת, וכל זאת ללא כל מחאה מצידה של הרשת.
לאור כל האמור לעיל, קבע בית המשפט כי החברות הנתבעות רשאיות להמשיך ולהשתמש בשם SOHO עבור המתחם המסחרי שלהן, אם כי עליהן להימנע מלהשתמש באותו פונט, גופן, שבו הרשת עושה שימוש לגבי סימן זה, וכן להימנע מלהוסיף את המילה Design בצמוד למילה SOHO.
לקריאה נוספת בנושא:
המדריך המלא לרישום פטנט – איך רושמים פטנט לפי חוק. הכירו את התהליך!
זכויות יוצרים באפליקציה – קריאה חובה לכל סטארטאפיסט בישראל ובכלל
התנגדות לרישום סימן מסחר – מאבק ענקיות בתחום הסיגריות בבית המשפט בישראל
זכויות קניין במשפט הישראלי – הסברים של עורכי דין על זכויות קניין בשיטת המשפט שלנו