ערעור לבית המשפט העליון על פסק דין בתביעה לפי חוק הפלת”ד

פסק דין מעניין של בית המשפט העליון, שדן בשני ערעורים שאוחדו יחדיו, על פסק דינו של בית המשפט המחוזי שפסק פיצויים לרוכב אופנוע שנפגע באורח קשה בתאונת דרכים, שהוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי גם כתאונת עבודה.

עא 8621/09 ‏ ‏ המאגר הישראלי לביטוחי רכב – “הפול” נ’ סאלח ניזאר בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים

ע”א 8621/09
ע”א 8753/09

בפני:

כבוד המשנה לנשיאה א’ ריבלין, כבוד השופט ח’ מלצר, כבוד השופט נ’ הנדל

המערערות בע”א 8621/08 והמשיבות בע”א 8753/09:

1. המאגר הישראלי לביטוחי רכב – “הפול”
2. “אבנר” – איגוד ביטוחי נפגעי רכב בע”מ

נ ג ד

המשיב בע”א 8621/09 והמערער בע”א 8753/09

סאלח ניזאר

ערעורים על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 21.9.09 בת.א. 280/06 שניתן על ידי כבוד השופט ב’ גילאור

בשם המערערות בע”א 8621/09 והמשיבות בע”א 8753/09:

עו”ד לביא נעמי

בשם המשיב בע”א 8621/09 והמערער בע”א 8753/09

פסק דין

השופט נ’ הנדל:

1.  לפנינו שני ערעורים, שאוחדו לדיון אחד, כנגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת”א 280/06 (מפי כב’ הנשיאה ב’ גילאור). התובע (המשיב בע”א 8621/09 והמערער בע”א 8753/09, [פורסם בנבו] להלן: המשיב) הגיש תביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל”ה-1975 (להלן: חוק הפלת”ד) נגד חברות הביטוח (המערערות בע”א 8621/09 והמשיבות בע”א 8753/09, להלן: המערערות).

2.  המשיב, יליד 21.7.1980, נפגע קשות בתאונת דרכים ביום 11.12.01, בעת שרכב על קטנוע בעיר נשר. במהלך רכיבתו, פגע בו מערבל בטון. בעקבות הפגיעה, המשיב נזרק מן הקטנוע אל עבר הכביש, ומערבל הבטון המשיך בנסיעה ועלה עם גלגליו על גופו של המשיב באזור הבטן.

המשיב רכב על הקטנוע במסגרת עבודתו כשליח, והמוסד לביטוח לאומי (להלן: המל”ל) הכיר בתאונה כ”תאונת עבודה“. לא התעוררה כל מחלוקת באשר לחבותן של המערערות בפיצוי המשיב על נזקיו לפי חוק הפלת”ד. המחלוקת – הן בבית משפט קמא והן בערעורים שלפנינו – נסבה כולה על גובה הפיצוי על סעיפיו השונים.

בסיכום פסק דינו של בית משפט קמא, נפסק לטובת המשיב סך של 2,528,887 ₪, ולאחר ניכויי קצבאות המל”ל בסך 1,338,585 ₪ – 1,190,302 ₪. מטבע הדברים, סכומים אלה מורכבים מרכיבים שונים, שכל אחד מהם נשען על שיקולים משלו. לנוחיות הדיון, ולנוכח ציר המחלוקת בין הצדדים, אתייחס לכל פלוגתא בנפרד, תוך פירוט ההכרעה שנתקבלה, טענות הצדדים בערעור והכרעתי בנושא.

טרם אפתח בפירוט נקודות המחלוקת, יהא זה לתועלת לשוב ולהזכיר את הכללים שנקבעו בפסיקות רבות של בית משפט זה באשר לערעורים על גובה נזק, ובפרט בערעורים בתביעות המבוססות על חוק הפלת”ד. לעתים, קיימת נטייה של הצדדים לבחינה מחדש של כל ראש נזק בנפרד, תוך ניסיון לשוב ולשחזר את הדיון הקודם מראשיתו. חברי, המשנה לנשיאה, סיכם את הכללים המנחים בערעור מעין זה בעניין רז:

“בערעורים שבפנינו משיגים הצדדים על כל היבטיה ורכיביה של פסיקת בית המשפט המחוזי. אין אבן שלא נהפכה, אין ראש נזק שבעלי הדין לא ביקשו אותנו להתערב בקביעת בית המשפט קמא לגביו – מי למעלה ומי למטה. בחירה זו של בעלי הדין, להשיג על כל צעד ושעל, מתבלטת בערעורים הנוגעים לגובה הנזק בתיקי נזיקין. בחירה זו, לא אחת, מתעלמת מן ההלכות המושרשות בדבר אמות המידה להתערבות ערכאת הערעור בכגון דא.

“הלכה פסוקה היא, כי אין בית-משפט לערעורים נוטה להתערב על נקלה באומדנת הערכאה הראשונה את נזקי הניזוק, ולא ימיר את הערכת השופט קמא בהערכתו שלו, אלא אם סכום הפיצויים שנפסק הוא בלתי סביר ורחוק מהמציאות” (בע”א 487/82 נדלר נ’ שדה, פ”ד לח(4) 21, 25).

אכן, לעולם עשוי בית המשפט של ערעור לסבור כי ראוי היה לפסוק בראשי הנזק השונים יותר או פחות. ואולם סברה זו לחוד, עילת התערבות לחוד. מטיבו של הנושא, שיקול הדעת בו הוא תכופות רחב ביותר, ובשל כך נפרס ברגיל גם מתחם רחב של סבירות.

דברים אלה אין בהם כל חדש – בית משפט זה חזר ופסק כי נטייתה של ערכאת הערעור היא שלא לשים את שיקול דעתה תחת שיקול הדעת של הערכאה המבררת בשומת הנזק. “כל עוד לא סטה בית המשפט קמא משיקולים סבירים ולא טעה טעות בולטת בהערכת הנזק, לא יבוא בית-משפט זה לעשות, ואין זה מתפקידו לעשות, חישובים אחרים במקומו על-מנת להעמיד את דיוקם של הסכומים שנפסקו על קוצו של יוד” (ע”א 617/80 גבאי נ’ תע”ל, תעשית עץ לבוד קבוצת משמרות בע”מ וערעור שכנגד, פ”ד לו(3) 337, 345). פסיקה מושרשת זו הגיונה עמה, וראוי כי בעלי הדין יתנו לה משקל ויבורו את העיקר מן הטפל”. (ע”א 8022/00 רז נ’ צור, [פורסם בנבו], 19.3.06)

לאחרונה התייחס בית משפט זה לנושא עילת ההתערבות הערעורית ברכיב נזק פרטני בגדרה של פסיקת בית משפט על פי חוק הפלת”ד:

“דרך ההתערבות הערעורית על שיעור הפיצוי בתביעה לפי חוק הפלת”ד נגזרת משני נימוקים. האחד – לרוב, ודווקא בסכומים הנכבדים יותר, עסקינן באומדנה – לעיתים יותר לעיתים פחות. הנתונים משקפים הערכה שמטבעה אינה מדויקת. ודוק, אף אם הערכאה המבררת עורכת תחשיב אריתמטי, אין בכך כדי להוציא את מימד האומדנה מהמלאכה. שיטת התחשיב הינה רצויה כדי למנוע מצב בו התוצאה תהא אינטואיטיבית גרידא עד כדי שרירותית.

הביקורת הערעורית תבחן את התוצאה בראייה זו. השני, בסופו של שיקול מגיע בית המשפט לסכום כולל. התוצאה הכוללת מהווה תשובה לשאלה האם הפיצוי צודק בנסיבות המקרה. לכן, ערכאת הערעור תיטה להעניק משקל, ואף משקל רב, לסבירות השורה התחתונה בתחשיב. היה ונפסק סכום סביר מוטב להשאירו על כנו, מלחזור לרכיבי התחשיב ולערוך איזונים למיניהם.

כמובן, ייתכנו יוצאים מן הכלל, אך סבירות התוצאה הסופית תופסת את עין הביקורת של ערכאת הערעור. זאת במיוחד, אם הסטיות בדרך לכאן או לכאן אינן משמעותיות ומקזזות זו את זו”. (ע”א 11061/08 נוגה חברה לביטוח בע”מ נ’ ג’בארין, 4.1.11, [פורסם בנבו] להלן: עניין ג’בארין)

לאחר הבהרת הגישה העקרונית למחלוקות דוגמת אלו שבערעורים שלפנינו, הגיעה עת בירור ראשי הנזק מושא הסתייגות הצדדים בהליך דנא.

נכותו התפקודית של המשיב ואובדן כושר השתכרותו

3.  המל”ל קבע למשיב נכות רפואית צמיתה משוקללת בשיעור של 85.6%; המורכבת מנכות בשיעור 10% בתחום הנפשי, נכות בשיעור 20% בתחום האורתופדי ונכות בשיעור 80% בתחום הכירורגי בגין קולוסטומיה קבועה וחוסר תפקוד של הספינקטר האנאלי.

השיעור המשוקלל של הנכות הרפואית הצמיתה הועלתה על ידי המל”ל ל- 100% לאחר הפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט”ז-1956. בית המשפט המחוזי קיבל קביעה זו באשר לנכות הרפואית, לאור סעיף 6ב לחוק הפיצויים.

באשר לנכות התפקודית ואובדן כושר ההשתכרות, בית המשפט – בהסתמך על חוות דעתה של ד”ר א’ פרבר, מומחית לרפואה פיסיקלית ושיקום – סבר שהפגיעה שנפגע המשיב היא אנושה, אך לא מוחלטת. לגופו של המשיב מחוברת קולוסטומיה לקליטת הפרשותיו, והדבר מגביל את יכולתו לעבוד בחוץ או עם קהל, אך אין זה שולל לחלוטין את יכולתו לעבוד עבודה ללא מאמץ פיזי וללא קהל במשרה חלקית.

בית המשפט ראה במשיב אדם מוכשר, המחזיק בתעודת בגרות מלאה (למעט בחינה במקצוע המתמטיקה שעליו להשלים), השולט בחמש שפות, נוהג לגלוש באינטרנט ולקרוא מאמרים, מגלה עניין בתחום הנטורופתיה, בעל רישיון נהיגה ברכב פרטי ללא מגבלות, ושבידיו היכולת לעבור שיקום תעסוקתי. כמו כן, בית המשפט העניק משקל מסוים לחוות דעת שהובאה מטעם המערערות ואשר ניתנה על ידי ר’ נאור, בעלת תואר דוקטור בעבודה סוציאלית המתמחה בשיקום תעסוקתי לבעלי נכויות ומגבלות.

חוות דעת זו לא נכתבה על בסיס התרשמות ישירה ממצבו של המשיב, אך היה בה בכדי להבהיר את סוג ההליך שיכול נפגע כדוגמתו לעבור על מנת להשתקם. על פי חוות הדעת, אדם בעל כישורים ומגבלות דוגמת אלו של המשיב יכול לעבור הליך שיקום תעסוקתי במימון המל”ל, שבסופו יוכל ללמוד מקצועות הנהלה, מחשב או מוקדנות. לאור כל זאת, בית המשפט הכריע שמלבד שלוש השנים הראשונות שלאחר התאונה, שלגביהן נקבע אובדן מוחלט של כושר ההשתכרות, האובדן הקבוע של כושר ההשתכרות יועמד על 70%.

על החלטה זו השיגו המערערות, וטענו ששיעור הנכות התפקודית אינו עולה על 50%. לדבריהן, מחוות דעתה של ד”ר פרבר ומעדותה וכן מחוות הדעת הנ”ל של ד”ר נאור עולה כי בשקלול נכון של מגבלותיו של המשיב עם נקודת המוצא שלו נותרו בידיו יכולות להשתכר בסכום שאיננו נופל ממחצית השכר הממוצע במשק. עוד טענו המערערות כי בית המשפט טעה בכך שלא נתן משקל ראוי לכך שהמשיב לא פעל להקטנת נזקו על ידי פנייה להליכי שיקום ורכישת מקצוע.

מנגד, המשיב ערער על קביעתו של בית משפט קמא, וטען שהוא איבד 100% מכושר עבודתו. לדבריו, השנים שחלפו מאז התאונה הוכיחו שהוא איננו מסוגל להשתלב בכל סוג עיסוק שהוא, ולא לחינם בחר המל”ל להפעיל את תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט”ז-1956 ולקבוע את דרגת נכותו בהתאם.

כנגד הסתמכותו של המשיב על הכרעת המל”ל, מדגישות המערערות בסיכומי התשובה שלהן כי “קביעת הנכות התפקודית מסורה לשיקול דעתו של כבוד בית המשפט השומע את מלוא הראיות, לרבות המערער עצמו והמומחה הרפואי של בית המשפט, וקביעת המל”ל בהקשר זה אינה רלבנטית”.

דברים אלו האמורים מפי באי כוחן של המערערות יפים ונכונים הם, ובכוחם להסביר מדוע יש לדחות את שני הערעורים גם יחד. הפגיעה הפיסית במשיב קשה, ואף קשה ביותר. עם זאת, הפגיעה כשלעצמה אינה מכתיבה תוצאה בדבר שיעורה של הנכות התפקודית.

יש לבחון את הפגיעה ביחס ליכולת ההשתכרות של התובע המסוים. כך ביסס בית המשפט המחוזי את מסקנתו. לא מצאתי שנפלה כל טעות משפטית בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בקובעו את הנכות התפקודית בשיעור של 70%. ניתן אף לומר שטענות הצדדים מהוות תשובה זו לזו.

הוצאות ניידות

4.  בית המשפט המחוזי עמד על קשייו של המשיב להשתמש בשירותי התחבורה הציבורית עקב הקושי לבוא בקרב הציבור, בעיקר במצבי דוחק וצפיפות, עם הקולוסטומיה המחוברת לגופו, וכן על הצורך שלו ברכב ממוזג. על כן, בית המשפט פסק לו סכום של 150,000 ₪, וזאת מעבר להחזר הוצאות נסיעה לטיפולים רפואיים לו הוא זכאי מהמל”ל כ”נפגע עבודה”.

על פסיקה זו השיגו המערערות, בשל העובדה שהיא לא גובתה דיה בראיות. עדותה של ד”ר פרבר לא הזכירה כל צורך ניידות מיוחד או מוגבר ולא הומצאה כל ראיה על הוצאות ניידות בעבר. עוד הדגישו המערערות כי תביעתו של המשיב לקצבת ניידות מהמל”ל נדחתה. מנגד, המשיב ערער אף הוא על פסק הדין, וטען שבית המשפט העריך את הוצאות הניידות המוגברות בחסר.

אף אם אניח שהסכום שפסק בית המשפט נדיב במידת מה בהתחשב בביסוס הראייתי עליו הוא נשען, הבסיס לדרישת הפיצוי דיו כדי להוביל לתוצאה של אי-התערבות בראש הנזק האמור. כידוע, מדובר בהערכה, וממילא ערכאה זו בוחנת את ההכרעות בין השאר לאור סבירותה של התוצאה הכוללת. דברים אלו יפים גם ביחס לערעורים על ראשי נזק נוספים, כגון פסיקת ההוצאות לטיפולים נפשיים והוצאות מוגברות לחשמל, מיזוג וכביסה, ואינני רואה מקום לחזור על הדברים.

עזרת צד שלישי

5.  בית המשפט המחוזי פסק כי המשיב זכאי להיקף מסוים של עזרת צד שלישי, הן לעבר והן לעתיד. הסיבה המרכזית לכך הייתה השימוש הקבוע בקולוסטומיה וההשלכות הנפשיות של מצב גופני זה על התנהלותו ואורח חייו. צוין בפסק הדין שהמשיב עלול להיתקל בקשיים בביצוע מטלות וסידורים מחוץ לבית, ובפרט בפעולות שדורשות שהייה במקומות שאין בהם שירותים; וכן בכך שהסטומה מודבקת לדופן הבטן ובימים חמים השקית עלולה להתנתק כתוצאה מזיעה.

בית המשפט המחוזי השתכנע כי הטיפול בסטומה מגביר את היקף הכביסה ופעולות הניקיון יחסית לצרכים של אדם בריא. עזרה בפעולות אלה ניתנה למשיב בעבר על ידי אמו, ואף דבר זה מצדיק פיצוי, בהיותו הרבה מעבר למה שנדרש מאם לבנה, בגילו של המשיב.

בהיות המשיב נכה מעבודה, המל”ל החל בחודש מאי 2004 להעניק לו “קצבה מיוחדת” עבור צרכים מיוחדים הנובעים ממצבו בעקבות התאונה. סכומם המהוון המשוקלל של סכומים אלו לעבר ולעתיד הוא 1,274,831 ₪. בית משפט קמא קבע ששווי הפיצוי שלו זכאי המשיב דומה לגובה הקצבה המיוחדת וסכומה המהוון, ועל כן ביצע ניכוי נפרד לשני סכומים אלו ולא קבעם בחישוב הסופי של פסק הדין.

יוער, שבכך חרג בית המשפט מן הדרך המקובלת בחישוב זכאות לפיצויים וניכויים, לפיה יש לחשב את מכלול הסכום שלו זכאי הנפגע, ולאחר מכן לנכות את מלוא הקצבאות שאותן הוא קיבל ועתיד לקבל מן המל”ל, ראה ע”א 3590/08 המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע”מ נ’ יצחק פת [פורסם בנבו] (13.5.2010).

המערערות טענו כנגד הכרעה זו של בית משפט קמא, שהמשיב לא נזקק לעזרה סיעודית עד היום, ושלא הובאה ראיה כלשהי על הזדקקותו לעזרה בסידורים שמחוץ לבית. המערערות שבו והסתמכו על חוות דעתה של ד”ר פרבר, שראתה במשיב אדם עצמאי ביכולותיו. ועוד טענו המערערות, שלו היה המשיב נזקק לעזרה סיעודית כלשהי, הוא היה זכאי לקבלה מקופת חולים “מכבי” שבה הוא חבר, והיה עליו לפנות לקופת החולים במסגרת חובת הקטנת הנזק.

על כן, טענו המערערות, טעה בית המשפט באמצו את הקצבה שנקבעה על ידי המל”ל, שמבוססת על סכום חודשי של 3,646 ₪, וטענו שהסכום המרבי למילוי צרכיו של המשיב מסתכם על דרך האומדנא ב-1,500 ₪ לחודש.

המשיב, מצידו, ערער אף הוא על קביעת בית המשפט, וטען שמצבו מחייב פסיקת סכומים גבוהים יותר בראש נזק זה מאלו שנקבעו על ידי המל”ל. עוד טען המשיב, כי אין זה הוגן לנכות מראש את הקצבה המיוחדת המהוונת בשלמותה, באשר עצם הזכאות לה איננה משוריינת, והיא כפופה לבדיקות תקופתיות של המל”ל.

אף כאן אינני רואה לנכון להתערב באומדנו של בית משפט קמא. בית המשפט התרשם ממצבו של המשיב, וקבע את הערכתו בהתאם לה. צוין כי בקביעת הערכתו התחשב בית המשפט גם באי-פנייתו של המשיב לקופת החולים.

בכך אפשר שנגרע מעט מהסכום הראוי, שכן – כפי שציין המשיב בסיכומיו – קופת החולים מממנת עזרה סיעודית, וכאן לא בעזרה סיעודית עסקינן, אלא בעזרה רגילה. עם זאת – שוב – במבט כולל הערכתו של בית המשפט איננה בלתי-סבירה, ויש להותירה על כנה. באשר לטיעונו של המשיב, כי זכאותו לקצבה מאת המל”ל איננה משוריינת, בית המשפט המחוזי לא חרג כאן מן הכללים הרגילים, לפיהם יש לחשב במהוון את קצבאות המל”ל, על סמך הערכת האקטואר לאור הנתונים הידועים.

כמו כן, כנגד הסיכוי שהוא יימצא בלתי-זכאי לפי המל”ל קיים גם הסיכוי, הקרוב אף אם לא זהה, שיהיה מדובר בשיפור במצבו שכבר לא יצדיק פיצוי מאת המערערות. בתי המשפט מעדיפים לפסוק תשלום חד-פעמי המבוסס על הערכות כלפי העתיד לאור הידוע לנו בהווה, ולהימנע מהערכות ספקולטיביות ביחס להתרחשויות עתידיות; ע”א 778/83 עיזבון המנוחה שרה סעידי נ’ אהרון פור, פ”ד מ(4), 628.

בסיס השכר

6.  בית המשפט המחוזי קבע את בסיס השכר של המשיב לחמש השנים הראשונות בהסתמך על הכנסתו עובר לתאונה, בסכום של 5,000 ₪; ובאשר לשנים שלאחר מכן עד גיל פרישה – על בסיס השכר הממוצע במשק. המשיב השיג על ההסתפקות בשכר הממוצע במשק, בטענה כי תכנן לעבוד בעבודות שונות הקשורות לים כגון מציל ומדריך צלילה, ששכרן הממוצע גבוה בהרבה מן השכר הממוצע במשק, וכי הספיק לעבור את חלק ממסלול ההכשרה לשם כך.

המערערות, מנגד, טענו שמדובר היה בקורס צלילה ראשוני שנלקח כתחביב בלבד, וכי המשיב לא הביא ראיה על המעידה כי הוא התעתד לעסוק בתחום זה. לצורך עבודה כמציל יש לעבור קורס מיוחד, שאותו לא עבר המערער ולא הוכיח כי התעתד לעבור.

סוגיית בסיס השכר של ניזוק שטרם החל את חייו המקצועיים העסיקה רבות את בתי המשפט בישראל. ככלל, נקודת המוצא החזקה היא כי יש ליטול את השכר הממוצע במשק כבסיס לחישוב. אמנם, חזקה זו ניתנת לסתירה כאשר מדובר בהערכות מבוססות באופן אינדיבידואלי. אולם, לשם כך יש צורך בביסוס מוכח ופרטני מעבר ללקיחת קורס צלילה ראשוני, והמשיב לא עמד בנטל האמור.

שונה המצב, למשל, ממקרה בו תובע שנפגע היה על סף סיום לימודיו כהנדסאי במגמת ביוטכנולוגיה במכללה, ראו ע”א 7157/07 אי.איי.ג’י. ביטוח זהב בע”מ נ’ עזבון המנוח מוריס אברהם ז”ל ואח’ [פורסם בנבו] (17.3.2008). השוני בין שני המקרים מדבר בעד עצמו. על כן, גם בנקודה זו דין הערעור להידחות.

ניכוי מן הניכוי

7.   כאמור לעיל, בית משפט קמא ניכה מסכום הפיצויים לו זכאי המשיב את תקבולי המל”ל, בסך 1,338,585 ₪. סכום זה נקבע על בסיס חוות דעת אקטוארית שנערכה בידי ד”ר רמי יוסף. כמובן, מתוך הסכומים שמופחתים מהפיצויים עקב תקבולי המל”ל, יש לבצע “ניכוי מן הניכוי”, דהיינו להפחית את הסכומים שאותם היה המשיב זכאי לקבל בבוא העת מן המל”ל גם אלמלא התאונה – קצבת זקנה.

כנגד דרך חישובה של קצבה זו יצא המשיב, בטענה שהיה ראוי לכלול בה תוספת וותק, תוספת בת זוג ותוספת שני ילדים. המערערות  העלו מספר השגות כנגד טענה זו, הן משפטית והן עובדתית.

בנקודה זו הדין עם המערערות. הכלל הוא כי על על ערכאת הערעור לקבוע את החישוב על בסיס המצב הקיים בדיון שהתקיים לפני הערכאה המבררת. הפסיקה הביעה את רתיעתה – בהקשרים אחרים – משימוש בכלי החישובי של “משפחה רעיונית” (ראו ע”א 10990/05 דוד פינץ ואח’ נ’ הראל חברה לביטוח בע”מ [פורסם בנבו] (11.4.2006)). נימוק נוסף, המצטבר לאמור, הוא חוסר הסבירות שבהגיעו לגיל 67 יהיו למערער שני ילדים קטינים.

בדרך אגב אוסיף, שבעת הדיון בפני בית משפט קמא ביקש המשיב לפצותו על אובדן סיכוייו להקים משפחה (בקשה שנדחתה). למרבה השמחה, חשש זה של המשיב נתבדה מאז, והוא זכה לשאת אישה ולהביא ילדים לעולם. אילו הייתה תביעתו של המשיב בבית משפט קמא מתקבלת, לא היה בהתפתחות העתידית המשמחת כדי לפגוע בזכאותו. כפי שחזרתי והדגשתי, הסכום הכולל שנקבע לנפגע תאונת דרכים הוא הגורם המכריע, המשוקלל מאומדנות שונות ומגוונות שלעתים מאזנות זו את זו, ונקבעות בהתאם להערכת המציאות הניצבת לפני השופט. במובן מסוים, זה העיקר.

אסיים בכלל בו פתחתי את הדיון. גם אם יש בסיס מסוים להתערב ברכיב נזק זה או אחר, לא די בכך כאשר פסק דין בנושא שיעור פיצוי לפי חוק הפלת”ד עובר תחת שבט ביקורתה של ערכאת ערעור. הראייה של ערכאה זו שמה דגש על התוצאה הכוללת. היא מציגה לפניה את השאלה: האם היא ראויה בנסיבות העניין.

בהינתן תשובה חיובית, אין מקום להידרש לכל תיקון שאינו משמעותי, ואף מתקזז עם טענות ראויות שמועלות על ידי הצד שכנגד, שאף בהן יש להשפיע זעיר פה זעיר שם על התוצאה. אמת, זהו עניין של מידה. הנפסק בעניין ג’בארין יפה לענייננו: “אכן, דין פרוטה כדין מאה ויש לכך חשיבות מבחינת המערער נוכח מצבו הרפואי הקשה. ברם, בבואנו לבחון את התיק שבפנינו עלינו לבחון האם קיימת עילה משפטית להתערבותה של ערכאת הערעור”. קיומה של טעות משפטית נגזר מאופי החישוב, שהוא בגדר הערכה ואומדנה של ראשי נזק שונים. לענייננו, בדיקה פרטנית של המקרה תומכת בהותרת התוצאה על כנה.

8.  אין עורר על כך שהמשיב עבר אירוע טראומטי ביותר, שהותיר חותם כבד של נכות ומגבלות שילווה אותו בהמשך דרכו. אין בכוחם של פיצויים כספיים להעמיד אותו במקום בו היה לולא התאונה הנוראית. אולם, במסגרת הזכאות הממונית שנותן הדין לנפגעים אלו, סבורני שהתוצאה הכוללת של פסק הדין הינה הוגנת ומאוזנת. הייתי מציע לחבריי לדחות את שני הערעורים, ולהימנע מלפסוק הוצאות.

ש ו פ ט

המשנה-לנשיאה א’ ריבלין:

אני מסכים.

המשנה לנשיאה

השופט ח’ מלצר:

אני מסכים.

ש ו פ ט

הוחלט כאמור בפסק דינו של השופט נ’ הנדל.

ניתן היום, כ”ו באלול תשע”א (25.9.11).

קיראו בהרחבה בנושאים קרובים:

• 100% נכות עקב פגיעת ראש בתואנת דרכים
• חישוב גובה הפיצוי לנפגעי תאונות דרכים
• ביטוח רכב – סקירה משפטית ומידע לאזרח