מי זה יניב גבריאל? עורך דין, יועץ מס או מפר זכויות יוצרים סדרתי?

מי הוא יניב גבריאל? עורך דין מוסמך, יועץ מס ומנהל “מכללה” פרטית למיסים וחשבונאות. אותו יניב גבריאל נתבע על ידי 3 תובעים נפרדים, במועדים שונים, בשל הפרת זכויות יוצרים סדרתית, בשעה שהעתיק בגסות תוכן שפורסם על ידי התובעים באתרי אינטרנט שבבעלותם. אותו יניב גבריאל הגיש תביעות נגדיות כנגד כל התובעים בטענה הזויה כאילו רקמו מזימה כנגדו והעתיקו את אותן כתבות ממנו. פסק דינו המטלטל והמפורט של בית המשפט מדבר בעד עצמו.

ביחס לאמינותו של יניב גביראל (הנתבע ) נכתב בפסק הדין

• “…אף לא נתתי אמון בנתבע עצמו”
• “…כל גרסתו של הנתבע עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה”
• “…גם בחקירתו הנגדית הנגדית נראה כי תשובות הנתבע מוטות אינטרס. די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק מתשובות מעת לעת או ענה להן כעורך דין ולא כעד וזאת עד אשר ניתנו, על מנת לקדם את הדיון, החלטות לפיהן יש להסתפק באשר נאמר“

מעבר לקביעות אלה, בית המשפט קבע כי יניב גביראל פעל בחוסר תום לב.

פסק הדין קבע כי על עו”ד יניב גבריאל לשלם לתובעים 90,000 ש”ח בסך הכל.

חוות דעת, המלצות ושאר מרעין בישין

בדרך כלל, כשמחפשים המלצות או חוות דעת לגבי אופיו של אדם ו/או הרמה המקצועית שלו, פונים לחפש בגוגל ו/או בפייסבוק. במקרה של יניב גבריאל, ניתן לקרוא את פסק הדין של בית המשפט ולקבל תמונה שלמה אודות התנהלותו של גבריאל לאורך שנים ארוכות – בהן התנהל משפטו.

הסיבה להגשת התביעות כנגד גבריאל היתה הפרה של זכויות יוצרים. רק מה, גבריאל, במקום לעמוד על טעותו ולסיים את הסיפור בהתנצלות והסרת הכתבות המועתקות, המציע סיפור בדיוני, לפיו התובעים רקמו נגדו מזימה, ביחד עם בא כוח, והעתיקו ממנו את אותן כתבות בהן טענו כי הוא הפר את זכויותיהם.

טענה עובדתית על פניו, אותה ניסה יניב גבריאל להוכיח בכל אמצעי שעלה בדעתו כמו עוולה אזרחית של לשון הרע והתנהלות בוטה וחסרת תום לב.

רוצה לקבל המלצה על יניב גבריאל? רוצה חוות דעת על עורך הדין גבריאל או לגבי מי שמציג את עצמו כמנהל מכללה למיסים וחשבונאות? במקום להכביר מילים מומלץ לקרוא את פסק דינו המלא של כבוד השופט אביים ברקאי בענייני של מפר זכויות יוצרים סדרתי ושמו יניב גבריאל.

פסק הדין המלא בפרשת עו”ד יניב גבריאל

התובעים והנתבעים שכנגד:

1. יניר ישראל לוין – התובע והנתבע שכנגד בת”א 44524-11-11

2. אתיקה השקעות בע”מ

3. אופיר ורדי – התובעים והנתבעים שכנגד בתיק 5327-12-11

4. עו”ד יעקב בטש – התובע והנתבע שכנגד בתיק 11695-02-13

נגד

הנתבע והתובע שכנגד:

יניב גבריאל

ב”כ התובעים והנתבעים שכנגד: עו”ד סער גרשוני ועו”ד לירון לזר

ב”כ הנתבע והתובע שכנגד: עו”ד אוריה ירקוני

פסק דין

פסק דין זה מאחד שלוש תביעות בהן התובעים שונים אך הנתבע אחד ונושא התביעה אחד –  העתקת מאמרים. בכל אחת משלוש התביעות טוענים התובעים כי הנתבע העתיק מאמר ופגע בזכויותיהם, כאשר כל תביעה מתייחסת למאמר אחר. הנתבע מצדו אשר אף הגיש תביעות שכנגד טוען כי התובעים הם אלה שהעתיקו, כל אחד בדרכו, מאמרים פרי עטו ועוד טוען כי כל התובעים חברו נגדו יחדיו שלא כדין.

פתח דבר – בעלי הדין

על התובעים והנתבעים שכנגד

התובע והנתבע שכנגד 1 – יניר לוין (להלן: “התובע 1”), הוא בעלים ומפעיל של אתר אינטרנט “MYPI”, הפועל תחת שם המתחם http://www.mypi.co.il ומספק תוכן בתחום החקירות הפרטיות.

התובעת והנתבעת שכנגד 2 – אתיקה השקעות בע”מ (להלן: “התובעת 2”) היא חברה בע”מ אשר מפעילה את אתר האינטרנט “תקנה”, תחת שם המתחם http://www.takana.co.il ומספק תוכן בנושא זכויות רפואיות ומימושן.

התובע והנתבע שכנגד 3 – אופיר ורדי (להלן: “התובע 3”) הוא בעליה של התובעת 2.

התובע והנתבע שכנגד 4 – יעקב בטש (להלן: “התובע 4”) הוא עורך דין במקצועו, אשר במסגרת עבודתו בפירמת עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר ושות’, כך על פי הנטען, חיבר את המאמר “חוק הלבנת הון והשפעתו על פרטיותנו”.

על הנתבע והתובע שכנגד

הנתבע והתובע שכנגד בכל אחד משלושת התיקים הוא יניב גבריאל (להלן: “הנתבע”), אף הוא עורך דין במקצועו. הנתבע מחזיק מכללה פרטית למיסים ולחשבונאות ולמכללה זו אתר אינטרנט הפועל בכתובת www.texcollege.co.il, בו משווקים קורסים שונים. בנוסף, בבעלות הנתבע אתר אינטרנט נוסף הפועל בכתובת www.gavriel-law.com, המשמש כאתר תוכן ותדמית לעיסוקו כעו”ד.

על שלוש התביעות

תביעה ראשונה – ת.א 44524-11-11 – העתקת מאמר לשון הרע

התובע 1 (לוין) טוען כי במהלך חודש ספטמבר 2011 גילה שהנתבע העתיק מאמר שעניינו לשון הרע – “הוצאת דיבה – איסור לשון הרע וחקר האמת”. המאמר  פורסם באתרי אינטרנט שבבעלות הנתבע ובכך, לטענת התובע 1, פגע הנתבע בזכות היוצרים שלו.

לאחר גילוי מעשי ההפרה, פנה התובע 1 לנתבע בדרישה להסיר את הפרסומים המפרים, לחדול מהפרת זכויותיו ולפצותו בגין השימוש שנעשה ביצירה. בתגובה, טען הנתבע כי התובע 1 הוא זה אשר מפר את זכויותיו של הנתבע. על רק זה הוגשה התביעה לסעד סטטוטורי על סך של 200,000 ₪, פיצוי בגין הפרת זכות היוצרים הנטענת ורשלנות מצד הנתבע.

להשלמת התמונה ייאמר כי התובע 1  משמש כבעלים ומפעיל של אתר האינטרנט MYPI, שמטרתו לספק ייעוץ מקצועי ושירותים לגולשים ולמתעניינים בתחום החקירות הפרטיות. על פי הנטען בכתב התביעה, התובע 1 השקיע כסף רב ועמל שעות ארוכות ביצירת ועריכת מידע רחב ומאמרים מקצועיים בתחום החקירות הפרטיות. אחד ממאמרים אלה הוא זה הנושא את הכותרת “הוצאת דיבה – איסור לשון הרע וחקר האמת” ומפורסם באתר האינטרנט שלו.

הנתבע טען בכתב הגנה וכן בכתב תביעה שכנגד כי הוא בעל זכות היוצרים וכי התובע 1 הוא אשר הפר את זכויות היוצרים שלו ביצירה. הנתבע טוען ביחס לתביעה זו וביחס לשלוש התביעות כי התובעים בתיקים השונים הם שותפים עסקיים, אשר ממניעים זרים שמו להם מטרה לפגוע במוניטין של הנתבע ולהפעיל עליו לחץ בלתי הוגן שיביא לצמצום פעילותו העסקית.

הנתבע טוען כי פנה אל התובע על מנת להביא להפסקת הפרת זכויותיו, תוך דרישה להסיר את המאמר המפר מהאתר שבו פורסם, אולם דרישותיו לא נענו. הנתבע אף טוען לקיומה של “שיטת ביצוע” ומצביע על שורה של מאמרים, פרי עטם של אחרים, אשר לכאורה הועתקו אף הם על ידי התובע 1 ומלמדים לשיטתו על דפוס פעולה של התובע. עוד נטען כי התובע 1 אינו עו”ד בהכשרתו והוא נעדר השכלה משפטית כלשהי, בעוד שברור על פניו כי כתיבת המאמר מצריכה השכלה משפטית, כך שלא ניתן לייחס לו את כתיבת המאמר.

הנתבע טוען כי המאמר שבמחלוקת הוא יצירה ספרותית מקורית שהועתקה על ידי התובע 1, תוך הפרת זכויות היוצרים שלו, הן הכלכליות והן המוסריות. עוד טוען הנתבע לעשיית עושר ולא במשפט, שכן לגרסתו התובע 1 עשה ביצירה שימוש לצרכים מסחריים. בנוסף, טען הנתבע להפרת חובה חקוקה על ידי התובע בהתייחס לסעיפים שבחוק זכות יוצרים, התשס”ח-2007, לגזל, פגיעה במוניטין, רשלנות והתערבות בלתי הוגנת בניגוד לחוק עוולות מסחריות, התשנ”ט-1999. בגין כל האמור, תובע הנתבע פיצוי בסך 100,000 ₪.

טענות הנתבע הוכחשו על ידי התובע 1, תוך שהוא מוסיף וטוען כי המסמכים אשר צורפו לכתב טענותיו של הנתבע ואשר נועדו לתמוך את תביעתו לבעלות בזכות היוצרים הנטענת, הם מסמכים מזויפים.

תביעה שניה – תיק 5327-12-11 – מאמר שעניינו ועדה רפואית של הביטוח הלאומי

התיק השני שעניינו מובא כאן הוא ת.א. 5327-12-11 אשר עוסק בזכויות היוצרים במאמר “ועדה רפואית של ביטוח לאומי” (להלן: “יצירה 2”). הצדדים להליך הם התובעת 2 והתובע 3 מחד והנתבע מאידך. התובעת 2 היא חברה בע”מ המחזיקה ומפעילה את אתר האינטרנט “תקנה” שכתובתוhttp://www.takana.co.il (להלן: “אתר תקנה”) ומטרתו ריכוז מידע בנושא זכויות רפואיות ומימושן. התובע 3 הוא מי שמשמש כבעלים של התובעת 2 ובתוך כך השקיע משאבים רבים בקידום האתר וכן טרח ביצירת מאמרים מקצועיים בתחום לרבות המאמר “ועדה רפואית של ביטוח לאומי” המופיע באתר וזכאי להגנה מכוח דיני זכויות יוצרים. התובעים טוענים בהקשר זה כי בזכות השקעתם זוכה האתר לפופולאריות ניכרת בישראל פופולריות שביטויה ניכר בהתברגותה בין תוצאות האיתור הראשונות של מנוע החיפוש של Google עת מוקלד הביטוי “ועדה רפואית ביטוח לאומי”.

זה המקום לציין כי גם במסגרת הליך זה הגיש הנתבע תביעה שכנגד, אשר הועמדה על סך 100,000 ₪ ובגין אותן עילות. משכך, לא יפורטו בשנית.

תביעה שלישית – תיק 11695-02-13 – מאמר שעניינו חוק איסור הלבנת הון

התיק הנוסף אשר נדון במאוחד עם התיקים שבכותרת ומספרו 11695-02-13, עוסק במאמר “חוק הלבנת הון והשפעתו על פרטיותנו” (להלן: “יצירה 3”). הצדדים לתביעה זו הם התובע 3 והנתבע. במסגרת כתב התביעה טוען התובע 4, שהוא עו”ד במקצועו, כי במהלך חודש יולי 2008 חיבר את היצירה 3 במסגרת עבודתו בפירמת עורכי הדין שבה הוא מועסק. התובע 4 טוען כי הוא בעל זכות היוצרים ביצירה 3 וכי השקיע בחיבורה שעות עבודה רבות, תוך עשיית שימוש בחומר מקצועי רב ובידיעותיו האישיות, כפי שנצברו מניסיונו בתחום.

התובע 4 טוען כי גילה להפתעתו שהיצירה המקורית פרי עטו פורסמה באתר משרדו של הנתבע כבר בסוף שנת 2008. זאת תוך הפרת זכות היוצרים של התובע 4 ביצירה 3 וכן תוך השמטת שמו של התובע 4 באופן שמפר אף את זכותו המוסרית ביצירה. התובע 4 טען עוד כי יש במעשיו של הנתבע משום רשלנות, שכן אין מדובר במפר תמים אשר לא ידע או לא היה עליו לדעת על דבר ההפרה, ההיפך הוא הנכון- הנתבע הוא עו”ד במקצועו, בעל השכלה משפטית אשר דיני הגנת זכויות היוצרים אינם זרים לו. בנסיבות אלה, היה עליו לנקוט משנה זהירות ולוודא טרם פרסום המאמר באם פרסומו אינו מפר זכויות כלשהן. עוד נטען לעשיית עושר ולא במשפט, שכן פרסום המאמר באתר הנתבע נעשה לצרכים מסחריים. לאור האמור, ביקש התובע 4 פיצוי סטטוטורי בסך 100,000 ₪.

בהגנתו טוען הנתבע כי הוא זה אשר חיבר את היצירה 3 ומשכך הוא בעל זכויות היוצרים בה. הנתבע טוען כי חילק את היצירה 3 לבאי יום עיון בנושא “איסור הלבנת הון” שנערך ביום 25/08/06, וזאת עוד קודם למועד שבו על פי הנטען חוברה היצירה בידי התובע 4. הנתבע טוען כי מדובר בתביעת סקר אשר נולדה משיקולים זרים וכתוצאה משידולם של התובע 1 והתובע 3.

גם בתיק זה הגיש הנתבע כתב תביעה שכנגד המופנה כנגד התובע, במסגרתו הוא טוען כי כתב את המאמר השנוי במחלוקת (יצירה 3) במהלך שנת 2006, והציג אותו במסגרת יום העיון שערכה המכללה שבניהולו. המאמר חולק למשתתפים באותו יום עיון. במסגרת התביעה שכנגד טוען הנתבע כי התובע העתיק את היצירה 3 ופרסם אותה בניוזלטר שאותו מפיץ משרד עוה”ד שבו הוא עובד וכן באתר האינטרנט של המשרד. זאת ללא קבלת רשות הנתבע לעשות כן ותוך השמטת שמו כמחבר היצירה 3, כך שהופרו זכויות היוצרים הכלכליות והמוסריות של הנתבע ביצירה. בגין כל אחת מן ההפרות האמורות תובע הנתבע פיצוי סטטוטורי ע”ס 50,000 ₪ וביחד עולה תביעתו לסך של 100,000 ₪.

התובע 4 הכחיש את הטענות המועלות בכתב התביעה שכנגד, תוך שהוא מוסיף כי הנתבע בפניו כי לא הוא שכתב את היצירה 3, אלא כותב תוכן מטעמו עשה כן בתמורה לתשלום כספי. עוד הוסיף התובע 4 כי מיד עם משלוח ההתראה לנתבע, דאג הנתבע להסיר את היצירה 3 מאתר האינטרנט שלו. התנהגות זו אינה מצופה מאדם אשר טוען לבעלות בזכות היוצרים ביצירה ומצביעה על כך שטענות הנתבע אינן אמת.

הודעות לצד ג’ אשר נמחקו

למען הסדר הטוב יצוין כי הנתבע הגיש שתי הודעות לצד ג’ במסגרת שני תיקים האחת בתיק 44524-11-11 והשנייה בתיק 5327-12-11. שתי ההודעות הופנו כלפי צד ג’ – עו”ד סער גרשוני, אשר מייצג את התובעים בתיק. בהודעותיו לצד ג’ טען הנתבע כי עו”ד גרשוני פעל משיקולים זרים ושידל את לקוחותיו להגשת התביעות כנגד הנתבע. משכך סבר הנתבע כי הוא זכאי לשיפוי ככל שימצא חייב בתביעות שהוגשו נגדו. בקשות לסילוק ההודעות על הסף, אותן הגיש עו”ד גרשוני התקבלו, וההודעות לצד ג’ נמחקו בהחלטת מותב קודם – כב’ השופטת פינצ’וק מיום 12/05/12.

דיון והכרעה

שאלה עובדתית אחת וזהה עומדת להכרעה בכלל התביעות הנדונות לפני והיא שתכריע את גורלן של כלל התביעות – מי חיבר את היצירות השנויות במחלוקת, כאשר בפועל אין חולק על הדמיון עד כדי זהות בחלקים מהמאמרים אשר הופיעו בתביעות. ובמילים פשוטות – אין חולק כי מדובר במאמרים אשר הועתקו – והמחלוקת היא האם הנתבע הואט זה אשר העתיק את המאמרים מכל אחד מהתובעים או האם אלה הועתקו ממנו.

לעניין זה הובאו טענות שונות על ידי הצדדים. לצורך כך יתייחס פסק הדין לטענתו העיקרית של הנתבע לפיה התובעים חברו יחדיו והם אלה שהעתיקו ממנו המאמרים. עוד תהא התייחסות לטענה המופיעה ביחס למאמרי “לשון הרע” וכן הועדה הרפואית של הביטוח הלאומי – אשר לטענת הנתבע הועתקו מחומר בקורס חשבי שכר אותו העביר.

כפי שיובהר להלן – אין לקבל הגרסה לפיה המאמרים שעניינם התביעה הראשונה והשנייה הופיעו במחברת חשבי שכר משנת 2006, אין גם לקבל טענות אחרות המתייחסות אף לתביעה השלישית כנגד הנתבע.

אין לקבל הטענה לפיה המאמרים מושא התביעה הראשונה והשנייה הופיעו במסגרת קורס חשבי שכר בשנת 2006

הנתבע טוען בסיכומיו כי הראיה המרכזית להוכחה כי המאמרים בתביעה הראשונה והשנייה הם פרי עטו של הנתבע היא מחברות שיעורים במסגרת קורס חשבי שכר אשר הועבר על ידי הנתבע כבר בשנת 2006. במלוא הכבוד – אין לקבל גרסה זו וזאת בשל  הנימוקים המובאים להלן:

ראשית – אין לקבל הגרסה בשל המועד בו הופיעה. לאחר כתבי ההגנה

הגנתו של הנתבע כללה מאות עמודי טענות ונספחים והתייחסות לטענה לפיה המאמרים הופיעו באתר המכללה למיסים. אך הטענה העיקרית שהופיעה בפתח סיכומי הנתבע ובעיקר הגנתו לפיה המאמרים הופיעו במחברות קורס משנת 2006 – כלל לא הופיעה בהגנתו.

ויודגש – אין מדובר בבעל דין אשר הגיש הגנתו כלאחר יד, ללא נספחים או בהעדר טענות הגנה – אלא בכתב הגנה אשר ההשקעה בניסוחו ניכרת והמכיל, כאמור, מאות דפי טענות ונספחים.

מכאן – לו היה בסיס לטענת הנתבע בדבר הופעת המאמרים במחברות קורס משנת 2006 – הרי בסיס זה היה מופיע באופן בולט וברור, או לכל הפחות מופיע בצורה מסוימת בכתב ההגנה. כך לא היה.

שנית –אין לקבל הטענה לאור ההקשר הקלוש והמופרך בין נושא המאמרים לבין הקורס שבו כביכול נלמדו

קורס חשבי שכר שהועבר על ידי הנתבע בעצמו ייעד את המשתתפים בו לבחינות חשבות שכר והיה, כפי שנטען, קורס לימודי עמוס ואינטנסיבי.

כאן יש לציין כי לא ברור כיצד במסגרת קורס מקצועי וייעודי שמטרתו מבחן מקצועי בתחום חשבות השכר משולבים מאמרים שעניינם לשון הרע או ועדות רפואיות – מאמרים חיצוניים שלא הוכח וממילא אינם במסגרת הבחינות המקצועיות שעניינן חשבות השכר.

שלישית – אין לקבל הטענה ביחס למאמר לשון הרע, המורכב משני מאמרים מועתקים.

המאמר העוסק בלשון הרע הועתק, כאשר הנתבע טוען כי דווקא התובעים בתביעה הראשונה הם אלה שהעתיקו ממנו מאמר זה.

הדבר אינו עולה במבחן הסבירות וזאת לאור האמור להלן. המאמר המופיע אצל הנתבע מורכב למעשה משניים והוא רחב יותר ממאמרם של התובעים בתביעה הראשונה. ביחס לחלקו השני של מאמר הנתבע תהא התייחסות בסעיף 4.4 להלן. ואולם כבר עתה יודגש כי לו התובעים בתביעה הראשונה אכן היו מעתיקים מהנתבע את מאמרו – הרי נכון יותר וסביר יותר שהיו מעתיקים את המאמר במלואו ולא מסתפקים רק בחלק ממנו.

על בית המשפט להכריע בין שתי גרסאות: בגרסה האחת, היא גרסת התובעים,  מועלית הטענה כי הנתבע העתיק מהתובעים בתביעה הראשונה מאמר ושילב יחד עמו מאמר אחר; בגרסה השנייה, היא גרסת הנתבע – נטען כי התובעים דווקא העתיקו מהנתבע ומשום מה העתיקו רק חלק מהמאמר.

באיזון בין שתי הגרסאות – עדיפה יותר גרסת התובעים, לפיה הוסיפו למאמר שהועתק מהם, מאמר נוסף ולא גרסת הנתבע לפיה, מסיבות שונות, העתיקו התובעים רק חלק ממאמרו.

רביעית – אין לקבל הטענה ביחס למאמר לשון הרע, המורכב משני מאמרים מועתקים, לאחר שאותר המקור השני ממנו העתיק הנתבע את המאמר

התובעים איתרו את עו”ד רון לוינטל אשר ממנו הועתק חלק ממאמר לשון הרע אותו מייחס הנתבע לעצמו. עו”ד לוינטל העיד בעדות רציפה, עקבית ואמינה תוך שהוא קושר בין אירועים המופיעים במאמר לבין חייו האישיים, המקצועיים והפוליטיים.

חלק מהאירועים המופיעים במאמר אירעו לאחר המועד בו הועבר קורס חשבות השכר אשר במסגרתו, כנטען, פורסם המאמר, דבר השומט את הקרקע תחת טענות הנתבע.

עו”ד לוינטל אינו בעל דין בתיק ועדותו קעקעה, באופן חד משמעי, את גרסת הנתבע. אך יותר מכך – בהינתן העובדה שחלק ממאמר לשון הרע, שנכתב כביכול על ידי הנתבע – הועתק על ידי התובעים וחלק אחר הועתק על ידי עו”ד רון לוינטל. מופרך לטעון שהתובעים ועו”ד לוינטל העתיקו, כל אחד, חלק ממאמר של הנתבע – כאשר ככל שהם אכן מעתיקים הרי יכלו “לגזול” את מלוא המאמר.

נכון יותר לקבוע כי המאמר אותו פרסם הנתבע הוא חיבור של שני מאמרים – האחד של התובעים והשני של עו”ד לוינטל.

חמישית – אין לקבל הטענה ביחס למאמר הועדות הרפואיות, לאור עדות עדה שכתבה אותו

התובעים העידו את מי שלטעמם חיברה המאמר בענייני ועדות רפואיות. עדותה הייתה בהירה ומשכנעת ובכל מקרה – אינה בעלת דין ולא מצאתי כי יש לה ענין כלשהו לומר כזבים במשפטם של אחרים.

נתתי דעתי לטענה לפיה לעדה אשר חיברה את המאמר קיים אינטרס לטעון כנגד הנתבע – וזאת ככל שעוולה והעתיקה ממנו מאמר זה. ובמילים אחרות – לעדה הטוענת כי חיברה את המאמר חשש שמא יתברר כי נפל פגם בפעולתה ולמעשה העתיקה המאמר ולכן העידה כפי שהעידה. כאן יודגש כי מעבר לעובדה שנתתי אמון בעדות המחברת – הרי גם לגופו של ענין גרסת הנתבע המשליך על כל אחד מהעדים או התובעים כי העתיקו ממנו, אינה סבירה.

ודוק – הנתבע טען גם כי לעו”ד לוינטל אשר הופיע כעד לטעון את אשר טען כנגד הנתבע; הנתבע טען כי עו”ד נוסף אשר הופיע כעד וטען כי מי ממשרדו כתב המאמר – אינטרס להעיד כך כנגד הנתבע; הנתבע טען גם כי לתובעים אינטרס להעיד כך ואפילו ביחס לתובע – עו”ד יעקב בטש הגדיל הנתבע וטען כי זה נפל קרבן ולמעשה נאלץ להגיש התביעה ולטעון כי הנתבע העתיק ממנו מאמר – בעוד שההיפך הוא הנכון.

טענה גורפת וכוללת לפיה התאספו ובאו תובעים שונים ועדים שונים והחליטו כולם לקום על הנתבע מעלה כשלעצמה סימני שאלה. טענה כזו המצטרפת לתמהות נוספות בגרסת ההגנה – מביאה לקביעה לפיה מדובר בטענת סרק. מאזן הסבירות נוטה יותר ובאופן מובהק לכך שהנתבע הוא זה אשר העתיק המאמרים – מאשר לכך שהתאספו להם תובעים שונים אשר העתיקו מאמרים וחלקי מאמרים מהנתבע.

ששית – אין לקבל עדות בדבר מי שנטען כי למד בקורס בשנת 2006

בפני בית המשפט הופיעה עדה אשר כנטען השתתפה בקורס חשבי שכר ולמדה המאמרים בעניין לשון הרע וכן ועדות רפואיות. בשל האמירות ביחס למהימנותה – לא תצוין עדה זו בשמה.

אין לתת אמון בעדות עדה זו, אשר על פניו הייתה מוטית אינטרס ורצון לסייע לנתבע לא בהכרח תוך דבקות באמת. כך למשל הוכח, באמצעות איתור הודעה שרשמה במסגרת פורום חשבי שכר כי כלל לא השתתפה בקורס המלא אלא השתתפה במעין “מרתון” לימודים המיועד לנכשלים; עוד צרמה העובדה שהעדה ביקשה לטעון ולזכור, במרחק של שנים ארוכות, ביחס לימי הלימוד לרבות יום לימוד ספציפי בו לטענת הנתבע עצמו קיים יום עיון בנושא “הלבנת הון” – הוא נושא התביעה השלישית.

גם לא נמצא בעדותה, כמו גם בעדות עד נוסף מטעם הנתבע כל ביסוס לכך שהמאמרים רלוונטים לבחינות “חשבות שכר”.

ומעבר לפירכות שבעדות העדה, הרי גם לגופו של ענין לא נתתי אמון בעדות. העובדה שהעדה התפתלה בכל הקשור להשתתפותה בקורס, לעומת “מרתון”, כמו גם השכנוע המלא בנוכחות הנתבע בקורס – בעודו מעביר יום עיון – חרגו מחוסר דיוק במתן עדות וכרסמו באמון בעדה זו.

כאן המקום לציין כי גם עדות נוספת של אדם בשם דני, אשר שם משפחתו אינו מוזכר במכוון – לא ביססה הטענה לפיה המאמרים אכן הופיעו והיה בהם צורך במסגרת קורס חשבי שכר.

שביעית – מהימנות הנתבע – ולכך אפנה אף לסעיף 7 לפסק דין זה

ומעבר לכל אלה – לא נתתי אמון בנתבע עצמו ועל כך בסעיף 7 להלן.

אין לקבל הטענה לפיה המאמרים הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים

הנתבע מיקד טענותיו בתחילה בטענה לפיה המאמרים הופיעו באתר המכללה למיסים. המיקוד שונה והוחלף בהמשך למחברות קורס משנת 2006 עד אשר סיכומי הנתבע מתחילים בהפניה ולהסתמכות בסיסית על מחברות אלה.

לא בכדי שינה הנתבע את מיקוד טענותיו. הטענה לפיה מאמריו הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים התגלתה, במלוא הכבוד, שאמירה שאינה אמת ואף חמור מכך.

הוכח לבית המשפט על ידי ניר אדר – מומחה מטעם התובעים, אתיקה השקעות בע”מ ואופיר ורדי כי אתר המכללה לא כלל, למשל, מאמר המתייחס לוועדה רפואית, כנטען. זאת ועוד – ההפניה הנכונה היא למאמר המתאים אף לענייני חשבות שכר אלא מאמר בשם “אין הטבות מס מסוימות לאסיר במסגרת שיקומית”.

עוד הוכח כי המאמר “לשון הרע” באתר הוחלף בשלב מאוחר וביום 6/11/11 נוצר קובץ חדש שבו שם המחבר הוא הנתבע עצמו. אף הוצגו צילומי מסך המוכיחים כי לפני שנודע לנתבע על הטענות כנגדו ובטרם נשלחה אליו פניית התובעים – המאמר אשר הופיע באתר המכללה עסק בכלל ב – “פדיון ימי מחלה המשולמים עקב ניתוח יחסי עובד ומעביד פטורים מדמי ביטוח לאומי”.

חוות דעת המומחה – ניר אדר לא נסתרה. מטעם הנתבע העיד מי שהתחזק את האתר, אשר מפאת האמור בשורות הבאות לא יוזכר בשמו. אותו “מתחזק” העלה גרסה תמוהה לפיה המאמרים אכן היו באתר אך הקישור אליהם לא היה תקין, אך הוסיף וציין כי אין לו שום מעקב ויכול לדעת האם הנתבע “נכנס” לאתר ושינה המאמרים; בנוסף נמסרה גרסה תמוה נוספת לפיה הקובץ שנחזה כחדש הוא למעשה עדכון גרסה שבוצעה על ידו, המתחזק. גרסה זו תמוהה, שכן ככל שעדכון הקובץ אכן נעשה על ידי המתחזק, הרי לא ברור מדוע הוא נושא את שמו של הנתבע.

כלומר – לא זו בלבד שהמאמרים לא נכללו בזמן אמת באתר המכללה, אלא הוכח כי נעשו פעולות להוסיף מאמרים אלה לאחר שלנתבע נודע על כך שהעתקת המאמרים התגלתה.

התביעה השלישית בעניין מאמר העוסק בחוק איסור הלבנת הון.

ביום 11/7/2007 פורסמה הצעת חוק לתיקון חוק איסור הלבנת הון. בחודשים יולי – אוגוסט 2008 חיבר התובע – עו”ד יעקב בטש, לטענתו וכפי שהוכח, מאמר המתייחס לתיקון זה. כפי שהוכח – טיוטת המאמר נשלחה בדוא”ל אל מערכת עיתון משרד עורכי הדין זיסמן אהרוני גייר ושות’ ולמנהלת המשרד בטרם הפרסום והכל בשנת 2008.

לטענת הנתבע – המאמר המועתק נכתב על ידו כבר בשנת 2006 עוד טרם הצעת החוק. הנתבע סיפק שורה של אסמכתאות מהן ניתן ללמוד כי האמור במאמר הופיע ברבים, בפרסומים שונים, עוד טרם הצעת החוק. באשר להודעות הדוא”ל המוכיחות כי המאמר נכתב על ידי התובע עו”ד בטש – טוען הנתבע כי זה חבר יחד עם עו”ד במשרד זיסמן אהרוני גייר ושות’, ויחד עם מנהלת המשרד ויחדיו בדו ראיות כך שיתאימו לגרסת תביעתם. עוד טוען הנתבע טענות שמהותן הוא כי התובע  עו”ד בטש נאלץ להגיש התביעה על מנת שלא ייתפס בקלקלתו כמי שהעתיק מאמר מהנתבע.

אין לקבל טענות הנתבע בשל האמור להלן:

ראשית – סביר יותר שמאמר הכולל האמור בהצעת חוק ייכתב לאחר פרסום הצעת החוק

הגיוני, סביר וברור כי מאמר המתייחס לשינויים שנכללו במסגרת הצעת חוק ייכתב לאחר פרסום הצעת החוק.

הנתבע מבקש לטעון כי פרסם את המאמר עוד טרם הצעת החוק ומביא שורה של אסמכתאות לכך שהאמור במאמר הופיע בפרסומים ומאגרים שונים אף בעבר. במלוא הכבוד אין מקום לטענה ולגרסה זו, בנסיבות העניין. אמנם סביר כי הצעת חוק אינה נולדת בחלל ריק ונכון הוא שהבסיס למנסחי הצעת החוק עמד גם לכל מי שביקש לערוך עבודה אקדמית ו/או מקצועית המתייחסת לסוגיות הנכללות בהצעת החוק. ובמילים אחרות – ניתן לצאת מהנחה שכל האמור בהצעת החוק הה ידוע למי שחקר אודות האמור בה והעמיק – עוד טרם פרסומה. עם זאת –  לא סביר ואין לקבל טענה לפיה הנתבע החליט במסגרת עבודתו השוטפת ופרסום מאמרים במגוון רחב עד מאוד של תחומים – לערוך דווקא מחקר אקדמי ולהתחרות במנסחי הצעת החוק טרם זו פורסמה.

כאשר יש לבחור בין שתי גרסאות  – האחת של התובע, בתביעה השלישית ואחת של הנתבע, הרי זו של התובע נראית סבירה, נכונה והגיונית וזו של הנתבע מופרכת מאליה. בוודאי שכאשר יש להעדיף גרסה אחת – הרי משקלה של גרסת התובע משמעותי הרבה יותר. ויודגש פעם נוספת – יש להעדיף גרסה של אדם, התובע, הטוען כי מאמרו מבוסס על הצעת חוק חדשה שהוצאה לפני פרסום המאמר על פני גרסת הנתבע הטוען כי ערך במאמרו סקירה אשר מתאימה לאמור בהצעת החוק, שכן בחר לערוך מחקר דווקא בתחום זה ולנבא מלכתחילה מה תהא הצעת החוק בדיעבד.

שנית – אין לקבל גרסה לפיה התובע 3, עו”ד במקצועו, יבחר לצאת במסעות תרמית עם עו”ד אחרת ממשרד עורכי ועם מנהלת משרד עו”ד

הנתבע נקלע להליך המשפטי ועליו להתמודד עימו ולנסות להוכיח את גרסתו. התובע, לעומת זאת, יזם את התביעה – ולא חוייב להתחיל בה. ממילא התובע לא חוייב להכין מסד ראיותיו, ככל שאלה לא היו בידיו.

ולענייננו – אין לקבל גרסה לפיה עו”ד במקצועו, הוא התובע 3, החליט ביום בהיר אחד להלך אימים על הנתבע ולצורך כך רקח וזייף הודעות דוא”ל תוך שהוא סוחף עימו עורכת דין נוספת וכן מנהלת משרד עורכי דין. אדרבא – לו אכן ראיות אלה לא היו בידי התובע, הרי סביר יותר שהיה נמנע מהגשת תביעה – ולא כגרסת הנתבע יוצא בתביעה תוך התאמת וזיוף מסמכים.

שלישית – יש סבירות בטענות התובע לפיה ככל שביקש להציג מצגי שווא הרי היה מתאים את גרסתו לשנת 2006 ולא לשנת 2008

לו התובע בתביעה השלישית אכן היה בודה ורוקח מצגי תרמית בדבר העברת טיוטת המאמר שהועתק – הרי היה מתאים את גרסתו למועדים בהם נקב הנתבע. כך מדגיש התובע בסיכומיו ואכן יש הגיון בדבריו.

ניתן לומר כך – משכיוון הנתבע את הטענה בדבר המאמרים לשנה המוקדמת לשנת 2007, היא שנת פרסום הצעת החוק – הרי לו ביקש התובע ליצור גרסה שקרית, היה מקפיד וקובע את גרסתו בשנה מוקדמת יותר. אין כל סבירות בכך שהתובע ידע אודות טענות הנתבע בדבר כתיבת המאמר לפני שנת 2007 – ובכל זו רקח מזימה ומצגת שקרית לשנת 2008.

רביעית – אין לקבל טענה לפיה המאמר הועבר במסגרת יום עיון בשנת 2006

נתתי דעתי לטענה לפיה הנתבע פרסם המאמר בענין הלבנת הון במסגרת יום עיון שארגן, כנטען, בשנת 2006. גם גרסה זו מלאה תמיהות לא מעטות. מגרסת הנתבע עולה כדלקמן:

הנתבע ארגן בשנת 2006 יום עיון שכלל שינויים בחוק איסור הלבנת הון למרות שהצעת החוק פורסמה בשנת 2007; יום העיון התקיים במועד בו התנהלו לימודים בקורס חשבי שכר בו היה הנתבע המרצה היחיד;

כתמיכה לגרסתו הובא עד אשר מוטב היה אלמלא הובא ועל כך בפסקה הבאה.

העד אשר ביקש לתמוך בגרסה אודות יום העיון שעניינו הוא הלבנת הון הוא מאבטח מהעיר לוד שהחליט, מסיבותיו, להתייצב ליום עיון מקצועי בנושא הלבנת הון בשנת 2006. מכל משתתפי יום העיון הנטען – נזכר והובא דווקא אותו מאבטח אשר לא ידע דבר וחצי דבר היכול לתמוך בגרסת הנתבע.

אותו מאבטח שהתעניין כנטען בשינויים צפויים בחוק איסור הלבנת הון לא שמ בידיו את המאמר הנטען. מכאן  לא ברור מדוע הובא לעדות ומה טעם בעדותו.

זאת ועוד – אותו מאבטח התייחס בעדותו לחוברת אשר כלל לא ידע וממילא זכר האם חוברת כזו קיבל כשהיה, כנטען, ביום העיון.

ולהשלמת התמונה – אותו מאבטח שהתעניין בשינויים צפויים בחוק איסור הלבנת הון לא זכר דבר, שכן לדבריו עזב את יום העיון הנטען לאחר שעה אחת בלבד.

חמישית – אין לקבל טענות בדבר מתן הערות על ידי עו”ד חיצוני

כתמיכה לגרסת הנתבע הובא עו”ד אשר מפאת האמור בשורות הבאות,  שמו לא יירשם במסגרת פסק הדין.

בהתאם לגרסת הנתבע – אותו עו”ד העיר הערות ביחס למאמר בעניין הלבנת הון העומד בבסיס התביעה השלישית, היא תביעת עו”ד בטש.

מספר תמיהות עולות מעדות עוה”ד אשר הביאו, במלוא הזהירות, לכך שלא נתתי אמון בעדותו. כך למשל:

עוה”ד העד לא החזיק בידיו המאמר שנשלח אליו למתן הערות. המאמר שהוצג בבית המשפט ועליו הערות עורך הדין האמור לעיל – הובא על ידי הנתבע עצמו ולא קיים תיק או תכתובת דוא”ל או כל תיעוד במשרד עוה”ד העד ובו המאמר הנטען; העותק שהוצג על ידי עוה”ד העד ואשר היה בידי הנתבע – הוא גם העותק עליו נרשם “נתקבל” ועליו הוצגו הערות בכתב יד. אמנם אין כל מניעה ברישום הערות בכתב יד על גבי מסמך ואולם לא ניתן להימנע ממספר תמיהות לעניין זה. וכך:

ראשית – כיצד עותק יחיד נשלח לעוה”ד כעותק קשיח, לא בדוא”ל ולא בפקס, כאשר גם דוא”ל וגם למכשיר פקס מותירים עקבות המתעדים את מועד המשלוח; שנית – הערות עוה”ד העד נעשות בכתב יד ולא בדוא”ל או בכל צורה אחרת; שלישית – ההערות מוחזרות לנתבע בעותק המקור, לא בפקס ולא בכל צורה אחרת המעדת מועד משלוח.

אכן אפשר ורק במקרה שני עורכי דין התנהלו ביניהם בשנת 2006, בצורת תקשורת ישנה הנמנעת ממשלוח דוא”ל ואפילו שיגור פקס. עם זאת – אין להתעלם מהעובדה שאופן העברת המסמך מנעה מעקב אחר מועד משלוח המסמכים; אין גם להתעלם מכך שברגיל סביר היה להניח ששני עורכי דין יתקשרו ביניהם בהעברת מסמך קיים באמצעות מכשיר פקס ודוא”ל ולא בדרך בה נהגו.

כאן המקום לציין כי עוה”ד העד הוא זה שגם אישר בחתימתו את תצהירי הנתבע, כאשר הנתבע ייצג עצמו. בכך כשלעצמו אין כל רבותא – אך הדבר בהחלט שופך אור נוסף על ההיכרות והקשר עם עוה”ד העד;

הערות לפני סיום

ביחס לאמינות הנתבע

מעבר לכל האמור לעיל – אף לא נתתי אמון בנתבע עצמו. יש להיזהר פן הליך משפטי יוכרע על סמך התרשמות בלבד, שמא אותה התרשמות – ללא תמיכה חיצונית, תהיה מוטעית ומכאן תושפע גם תוצאת פסק הדין.

בענייננו – כל גרסתו של הנתבע עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה. בנוסף לכל התמיהות שעלו לעיל, הרי גם בחקירתו הנגדית נראה היה כי תשובות הנתבע מוטות אינטרס. די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק הנתבע מתשובות מעת לעת או ענה להן כעורך דין ולא כעד וזאת עד אשר ניתנו, על מנת לקדם הדיון, החלטות לפיהן יש להסתפק באשר נאמר.

טענות בדבר תביעות נוספות של התובעים בתביעה הראשונה והשנייה וכן טענה ביחס למחברות הקורס

הנתבע מפנה לכך שהתובעים בתביעות הראשונה והשנייה  הגישו תביעות רבות שעניינן הפרת זכויות יוצרים. ייאמר כי אין לראות בעובדה שאדם מגיש תביעות כאלה ואחרות כראיה לכך שלתביעה שהוכחה בפני אין אמת בבסיסה.

עוד טוען הנתבע כי העביר מחברות הקורס משנת 2006 לבדיקה פורנזית מטעם התובעים ואלה לא הציגו את חוות דעת המומחה לעניין זה. אכן – ניתן היה לטעון שלו חוות דעת המומחה היתה תומכת חד משמעית בגרסת התובעים, הרי זו היתה מוצגת. עם זאת – גם הנתבע, אשר גרסתו היתב זרועה בספקות ותמיהות, לא הציג כל חוות דעת פורנזית אשר היתה יכולה להוכיח כי אכן המחברות מקוריות וכי אכן חיבר מאמרים ולימד אודות לשון הרע, למשל, במסגרת קורס חשבי שכר.

על עדויות מומחים

במהלך שמיעת הראיות הובאו חוו”ד מומחים אשר לא לכולם היתה התייחסות בפסק הדין. לענין זה ייאמר כי לא כל דברי המומחים הובאו לעיל. לצד מומחי המיחשוב, לרבות מצד התובעים – עמדה המציאות כפי שנחשפה בבירור משמיעת הראיות וכפי שהוצגה לעיל.

על פרסום שמות הצדדים

בנסיבות העניין נתתי דעתי לעמדות הצדדים וכן לעובדה שקביעות שונות בפסק דין זה לא בהכרח יתרמו למי מבעלי הדין. לאחר כל אלה – אין מקום לקבוע כי שמות הצדדים לא יפורסמו במלואם ולא חל כל חריג כאמור בסעיף 68 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ”ד – 1984.

פיצוי – סוף דבר

לאור כל האמור לעיל התביעות שכנגד אותן הגיש הנתבע נדחות. הוצאותיהן ושכר טרחה בגינן מצאו ביטויים בחיובי ההוצאות ושכר טרחת עו”ד שיפורטו להלן.

בהתחשב בשיקולים המופיעים בסעיף 56 לחוק זכות יוצרים, תשס”ח – 2007 וביניהם היקף ההפרה, משך וחומרת ההפרה, והעדר תום ליבו של הנתבע אני קובע פיצוי, ללא הוכחת נזק ותשלום הוצאות ושכר טרחת עו”ד כדלקמן:

במסגרת ת”א 44524-11-11 – אני מחייב את הנתבע בתשלום לתובע יניר לוין כדלקמן – הסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל;

במסגרת ת”א 5327-12-11 – אני מחייב את הנתבע בתשלום לתובעים אתיקה השקעות בע”מ ואופיר ורדי, ביחד ולחוד כדלקמן: הסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל;

במסגרת ת”א 11695-02-13 – אני מחייב את הנתבע בתשלום לתובע יעקב בטש, כדלקמן: הסך של 20,000 ₪ וכן הוצאות משפט ושכר טרחת עו”ד בסך כולל של 10,000 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית ממועד פסק דין זה ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום,  י”ז שבט תשע”ח, 02 פברואר 2018, בהעדר הצדדים.

ת”א 44524-11-11 לוין ואח’ נגד יניב גביראל ואח’
ת”א 11695-02-13 בטש ואח’ נגד יניב גבריאל ואח’
ת”א 5327-12-11 אתיקה השקעות בע”מ ואח’ נגד יניב גבריאל ואח’

מה יש למעורבים לומר על יניב גבריאל?

עורך דין סער גרשוני, שייצג את התובעים והנתבעים שכנגד שזכו בתביעה מסר:

“סאגה שנמשכה 7 שנים באה על סיומה, צר לי על כך שעורך דין בישראל הידרדר ובחר להפר חוקים רבים. עוד מצער אותי שלנוכח כל האמור לעיל בחר בית המשפט ליתן פיצוי נמוך אך חמור מכך לפסוק הוצאות שאינן הגיוניות לנוכח כמות המומחים שהיה צריך להביא לצורך הוכחת כל העוולות החמורות שביצע עורך דין גבריאל“.

עוד בנושא בפוסט שפורסם בעמוד הפייסבוק של משרד עורכי הדין גרשוני ושות’

יניר לוין, אחד הזוכים בתביעה מסר:

“בעקבות העתקה של כתבה מאתר האינטרנט שלי, פניתי אל עו”ד יניב גבריאל לפני יותר מ-7 שנים בבקשה להסיר את התוכן המועתק מאתרו, להתנצל ולפצות אותי. במקום להודות בטעות ולסגור את הפרשה אז, יניב גבריאל התעלם מבקשותי והתנהג בצורה לא ראויה, תוך שהוא מותיר את הכתבה שהעתיק באתר שלו על כל המשתמע מכך.

בעצת עורך דיני הגשתי כנגד גבריאל תביעה על הפרת זכויות יוצרים בבית משפט השלום. גם בדיון הגישור (מהו”ת) שאליו נשלחנו יניב גבריאל בחר בדרך לא מובנת, תוך שהוא דורש ממני לפצות אותו על “הליך סרק”. לאור עמדתו הלא צפויה המשכנו בהליך המשפטי.

עד מהרה התברר כי יניב גבריאל העתיק כתבות מאתרי אינטרנט של גורמים נוספים ובניהם התובעים: אופיר ורדי, עורך דין יעקב בטש. לאורך השנים בהם התנהל המשפט הגיעו להעיד עורכי דין נוספים, מבכירי הפרקליטים בישראל וביניהם ד”ר יעקב סהר, עורך דין רון לווינטל ואחרים.

כולם העלו כנגד יניב גבריאל טענות חמורות ודומות על הפרת זכויות יוצרים, וגבריאל בשלו. הוא בחר להגיש תביעות נגדיות נגד כל מי “שהעז” לתבוע אותו, תוך שהוא רוקם תאוריה אבסורדית לקונספירציה שתוכננה נגדו על ידי אנשים זרים (התובעים ועורכי דין נוספים). בית משפט השלום החליט לאחד את כל התביעות על מנת לנסות לחסוך בזמן שיפוטי יקר (ההליך המשפטי התנהל במשך 7 שנים…).

הדיון המשפטי המפרך החל להתברר מול כבוד השופטת פינצ’וק בבית משפט השלום בתל אביב. בהמשך עבר התיק לטיפולו של כבוד השופט אביים ברקאי. לאורך השנים הגיע התיק לערכאות ערעור, לבית המשפט המחוזי ולבית המשפט העליון. ערעורים שהוגשו על ידי יניב גבריאל ונדחו בשתי הערכאות.

לאורך השנים ניסה יניב גבריאל לפגוע באופן אישי ומקצועי בי ובתובעים האחרים בתיק. הוא פרסם מידע שגוי ומגמתי ברשת האינטרנט, הפיץ בקרב עורכי דין אחרים דברים חמורים אודותי ואודות התובעים האחרים בתיק והתנהל בצורה שנועדה לפגוע בנו, כמו מתוך נקמה על כך שאנו מנהלים הליך משפטי בנושא הפרת זכויות יוצרים כנגדו ומתוך מניעים לא ברורים.

אני באופן אישי, בנוכחות עדים, שמעתי לאורך השנים האחרונות את יניב גביראל מדבר אודותי מתוך פיהם של אחרים, תוך שנאמרו כלפי דברים שקריים, פוגעניים ולא נכונים בעליל. הכל בגלל שביקשתי להגן על זכויות היוצרים שלי. נכון, בדיון משפטי יכולים לעלות (ועלו) דברים קשים וחשובים, אך מן הראוי לשמור על כבוד ההליך והמשתתפים בו ולו ברמה הבסיסית ביותר.

במהלך החקירות שהתנהלו בדיוני ההוכחות בבית המשפט, הועלו טענות חריגות, הזויות לחלוטין ומומצאות על ידי יניב גבריאל וחלק מהעדים שהגיעו להעיד מטעמו. היטיב לבטא זאת בית המשפט בפסק הדין:

“בענייננו – כל גרסתו של הנתבע עמדה על כרעי תרנגולת וגם מהן קרסה. בנוסף לכל התמיהות שעלו לעיל, הרי גם בחקירתו הנגדית נראה היה כי תשובות הנתבע מוטות אינטרס. די לעיין בפרוטוקול הדיון על מנת לראות כיצד התחמק הנתבע מתשובות מעת לעת או ענה להן כעורך דין ולא כעד וזאת עד אשר ניתנו, על מנת לקדם הדיון, החלטות לפיהן יש להסתפק באשר נאמר”.

עורך הדין הנתבע, יניב גבריאל, שינה גרסאות לאורך השנים והתאים את גרסאותיו למציאות כפי שהוכחה לו בכל פעם מחדש. במהלך חקירתו בבית המשפט אף הודה בכך בעצמו, בתשובה לשאלת בית המשפט. כן – אדם משנה גרסאות חדשות לבקרים בנושא עובדתי פשוט כמו הפרת זכויות יוצרים.

כך קבע כבוד השופט אביים ברקאי בפסק הדין: “לא בכדי שינה הנתבע את מיקוד טענותיו. הטענה לפיה מאמריו הופיעו במסגרת אתר המכללה למיסים התגלתה, במלוא הכבוד, שאמירה שאינה אמת ואף חמור מכך”.

לאורך השנים הוגשו בתיק מעל 70 בקשות שונות, רובן המכריע על ידי יניב גבריאל ואלה שהוגשו מטעמי ו/או מטעם התובעים האחרים בתיק, הוגשו מחוסר ברירה ובעקבות בקשות סרק של עו”ד יניב גבריאל.

לעניות דעתי, פסק דינו החמור של בית המשפט מסכם בצורה ברורה, שאינה משתמעת לשתי פנים, את השאלה בדבר זהותו האמיתית של יניב גבריאל. סכום הפיצוי שנפסק בגין הפרת זכויות יוצרים (20,000 שקל) הנו סכום ראוי להבנתי. מצד שני, סכום ההוצאות שנפסקו (10,000 שקל) לטובת כל אחד מהזוכים בתיק מהווה תעודת עניות למערכת המשפט.

עלות אגרת בית המשפט וההוצאות הישירות שאותן שילמתי למומחה שהגיש חוות דעת מטעמי גבוהות (הרבה) יותר מסך ההוצאות שנפסקו לזכותי. שלא לדבר על מאות שעות עבודה, הוצאות משפטיות כבדות ביותר, עלויות ייצוג בערעור במחוזי (בו זכינו) ועלויות ייצוג בערעור שהוגש לבית המשפט העליון (בו זכינו), עלויות ייצוג ומענה לעשרות (!) בקשות סרק בהליכים שהתנהלו לאורך 7 שנים…

אני שוקל בכובד ראש את האפשרות לפעול משפטית בנושא.

צר לי על הליך משפטי מיותר, שהיה יכול הסתיים ללא תביעה, בהתנצלות ובתמורה לפיצויי סימלי. צר לי על התנהלותו של יניב גבריאל כלפי וכלפי אחרים” כך לשון התגובה.

אופיר ורדי, אחד הזוכים בתביעה מסר:

“סאגה בת 7 שנים הסתיימה ללא הפתעות. מצער שיניב גבריאל בחר בדרך זו במקום לחסוך לכולם מסע משפטי ארוך. לאחר שהתבררה האמת והופרכו באופן חד משמעי כל טענותיו וקו הגנתו התרסק כמגדל קלפים ללא בסיס, הגיע הזמן לבחון האם מעשיו עברו את הקו הפלילי והאם העדים שתמכו בהגנתו אמרו אמת תחת שבועה בבית משפט” כך לשון התגובה.

בקרוב נפרסם תגובות נוספות, “המלצות” ומגוון חוות דעת של עורכי דין, רואה חשבון ואזרחים נוספים שנפגעו מהתנהלותו של יניב גבריאל.

המכללה למיסים ולחשבונאות בבעלות יניב גבריאל

במהלך ההתנהלות המשפטית בין הצדדים בתיק, התברר כי יניב גבריאל הנו בעליו של עסק פרטי, בשם “המכללה למיסים ולחשבונאות” כאשר בסמוך ללוגו המכללה, בראש כל עמודי אתר האינטרנט שלה, כתוב “כל הזכויות שמורות ©”. עוד ניתן למצוא באתר כי למכללה 10 סניפים ברחבי הארץ.

במהלך הדיון המשפטי בתביעה הנ”ל התברר כי המכללה נמצאת בפיקוחה של לשכת רואי החשבון, ובאתר האינטרנט של לשכת רואי החשבון אף ניתן למצוא פרסומים המאשרים זאת.

בתאריך 4 בפברואר 2018, יומיים לאחר מועד פרסום פסק הדין הנ”ל, פנה אופיר ורדי (אחד הזוכים בתביעה) שהנו גם רו”ח בהכשרתו, במכתב רשמי ללשכת רואי החשבון בזו הלשון:

לכבוד: לשכת רואי חשבון
אגף חשבי שכר
א.ג.נ.,
הנדון: יניב גבריאל – המכללה למיסים ולחשבונאות

בתאריך 2 לפברואר 2018 התקבל פסק דין חמור ביותר כנגד יניב גבריאל – המכללה למיסים ולחשבונאות, אשר מעביר קורסים לחשבי שכר באישורכם.
כפי שעולה מפסק הדין המצורף בזאת, יניב גבריאל בין היתר, העיד **** ***, **** ******, **** **** ***** *** וביצע ***** ******* נוספות (יש לציין כי ככל הנראה בימים הקרובים תוגש תלונה למשטרת ישראל בגין העוולות העולות לכאורה מפסק הדין).
לפיכך הנכם נדרשים באופן מיידי להפסיק את רישומו במוסדות לימוד בפיקוח הלשכה ו/או להפנות אליו תלמידים במסגרת הלימודים וההשתלמויות השוטפות.
לא ראוי כי לשכת רואי חשבון תהיה מקושרת ו/או תאשר התקשרות עם אדם אשר התנהגותו ומעשיו עולים כפי המפורט בהרחבה בפסק הדין.
אנא אשרו כי ההתקשות על המכללה למיסים ולחשבונאות תופסק וזאת באופן מיידי

בברכה, אופיר ורדי    
רו”ח (לא במקצוע)

ברגע שנקבל את תגובתה של לשכת רואי החשבון לפניה הנ”ל, נקפיד לפרסמה כאן.

עדכון 8.3.2018

יניב גבריאל הגיש, באמצעות עורך הדין אוריה ירקוני, ערעור על פסק הדין של בית משפט השלום (הנ”ל) בהליך ע”א 17495-03-18 בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב.

קראו עוד על אודות עו”ד יניב גבריאל:

פרסום בעמוד הפייסבוק של פורטל זכויות העובדים אודות פסק הדין בפרשת יניב גבריאל

עורך דין שהעתיק ופרסם כתבות ישלם פיצויים לפי פסק דין חמור – סקירה משפטית באתר תקדין לגבי פסק הדין בפרשת יניב גבריאל

העתקות וכזבים של עורך דין – סקירת פסק הדין שניתן נגד עו”ד יניב גבריאל באתר חדשות מחלקה ראשונה.

עורך דין שהעתיק מאמרים ישלם עשרות אלפי שקלים – תקציר פרשת יניב גבריאל באתר פסקדין.

סקירת פסק הדין בפרשת יניב גבריאל – באתר law.co.il המופעל בידי קבוצת האינטרנט, הסייבר וזכויות היוצרים של משרד עורכי דין פרל כהן צדק לצר ברץ.

כתבה על פרשת יניב גבריאל – באתר החדשות MAKO שהתפרסמה בעקבות פסק הדין של כבוד השופט אביאם ברקאי.

קראו עוד בנושא הפרת זכויות יוצרים והעתקת תוכן באינטרנט:

זכויות יוצרים זה לא הפקרות – כך עליך לנהוג אם הפרו את הזכויות שלך באינטרנט!